נִטַּלְטֵל גּוּשׁ עָנָן מִן הַנֶּגֶב
אֶל חוֹפֵי יָם הַקֶּרַח וַיֵּתַע.
הַיְנוּ־הַךְ לְהֵיכָן לִזְרוֹק נֵטֶף…
מָה לּוֹ חוּצָה, מָה לוֹ בֵּיתָה?
אֵין מָלוֹן וּמוֹלֶדֶת אֵינֶנָּה.
מָה לוֹ אָח שֶׁמָּא יֵשׁ שֶׁמָּא אָיִן?
הוּא בּוֹדֵד, מְנֻדֶּה מֵעֲנֶנֶת,
בֵּן חוֹרֵג לַשָׁמָיִם.
דּוֹחַפְתּוֹ צָפוֹן: פְּנֵה וְהִסּוֹגָה
אֱלֵי יָם קִיטוֹרָיו הֵינִיקוּךָ!
יִפֶן – רוּחַ דָּרוֹם תִּדְחֵהוּ: סֹבָּה
אֶל קְרָחִים צִנְּנוּךָ!
כֵּן יִתְעֶה דְּחוּף צָפוֹן וּתְלוּשׁ נֶגֶב
לֹא בָּדוּהוּ בַּלְהוֹת חֲלוֹם בֹּהוּ.
אַלְלַי! עַל רֹאשִׁי הִרְעִיף נֵטֶף.
כְּבָר הָיִיתִי כָּמוֹהוּ.