הָלֹךְ וְטָפֹף בָּא עַרְבִּי הַצּוֹנֵן,

צִירוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁעָלָיו הַשָּׁלוֹם.

גַּם חָסִיל בַּצְּנִינִים, צֹאן בַּדִּיר, דְּרוֹר בַּקֵּן.

נוּמָה, נֶשֶׁם חָזִי, חֲסַל יוֹם!

שָׂשׂ אֹמַּר “חֲסַל יוֹם” וְאֵינִי חַס עַל יוֹם.

חָדַר בִּי חֻמּוֹ עַד קֶרֶב, עַד לֵב.

בָּרְכֵנִי־נָא, בְּכוֹר כּוֹכָבִים, בְּחִיר עֶלְיוֹן,

כּוֹכַב עֶרֶב, בְּאוֹרְךָ הַשָּׁלֵו!

שַׁלֵּב מִקַּרְנֶיךָ סֻלַּם יַעֲקֹב,

יֵרֵד בִּשְלַבָּיו מַזְהִירִים מַלְאָכִי.

בִּכְנָפוֹ יְנַעֵר מֵעֵינַי חוֹל הָרְחוֹב,

אָז אַכִּיר בְּכָל חַי אֶת אָחִי.