הַיּוֹצְאוֹת לִפְנֵי קְרִיאַת הַשֶּׂכְוִי

עֲטוּפוֹת עַד מֵצַח בַּפַצֵ’לָה

עִם “קָרְבַּן מִנְחָה” בְּבֵית־הַשֶּׁחִי

(עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל יֶשְׁנָן כָּאֵלֶּה) –

מִי לִבָּה לֹא יַך לְשֵׁמַע צַעַד

כַּף נוֹדֵד בְּנוּם שְׁוָקִים בַּשֶּׁלִי?

מִי בַּת־עֹנִי לֹא תִּנְעַץ מִבַּעַד

אֵד שַׁחֲרִית מַבַּט תִּקְוָה וָמֹרֶךְ

בִּקְלַסְתֵּר הַהֵלֶךְ: מִי יוֹדֵעַ?

שֶׁמָּא בָּא הַבֵּן אוֹבֵד הָאֹרַח?

יִתָּכֵן, תִּרְאוּנִי נָד יָגֵעַ –

אָנָּא, סְלַחְנָה לִי, אִמּוֹת קְשׁוֹת־רוּחַ,

אֶת הָאַכְזָבָה לָכֶן אֶגְרוֹמָה,

סְלַחְנָה אִם אֶת אָזְנְכֶן אֶצְרוֹמָה

בְּקוֹלִי הַזָּר, הָאִי־בָטוּחַ.

בִּשְׁלוֹמְכֶן לִדְרוֹשׁ־נָא לִי הַרְשֶׁינָה,

זְכוֹרְנָה גַּם אֶת שְׁמִי: חַיִּים בֶּן שֵׁינָה.

כִּי תִּשְׁפּוֹכְנָה שִׂיחַ עַל בֶּן־מֶמֶר

הַמְטֻלְטָל בַּיָּם אוֹ בַּיַּבֶּשֶׁת

וְלָאֵל תֻּגַּשׁ דִּמְעָה דוֹמֶמֶת

וְלַדַּל נְחֹשֶׁת מְקַשְׁקֶשֶׁת –

הָהּ, אִמּוֹת, אַף כִּי אֵינִי כְּדַאִי,

רַחֲמִים בַּקֵּשְׁנָה גַּם עָלַי.