אחר צבי זהב אנכי רודף

טגור [“הגנן”]

הזמן – איל [“פטרופוליס”]

 

1    🔗

חֹרְשָׁה, בֵּין עַרְבַּים, אֲנִי וְעָצְבִּי.

לוֹחֵשׁ לִי הָרוּחַ מַעֲשֶׂה בִּצְבִי.

בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר יָרַד לַיְאוֹר

לַחֲזוֹת הוֹד קַרְנָיו, צִמְאוֹנוֹ לִשְׁבּוֹר.

רָאַתְהוּ רִיבָה־עֲרָבָה עַל הַחוֹף

(אַהֲבָה – אַתְחַלְתָּא, הַתְחָלַת הַסּוֹף).

יְתוֹמָה הָיְתָה וּקְרוֹבָהּ הַסְּתָו,

קִשְּׁטָה פְּאֵרָהּ בְּתוֹרֵי זָהָב.

הִנִּיחָה עַל קֶרֶן הַצְּבִי הַנָּדָן,

פָּרַח נֶעְלַם הֶחָתָן דְּנָן.

מֻטָּה הִיא לַנַּחַל עֵירֹם־וְעֶרְיָה

מְבֻקַּעַת קְלִפָּה וַחֲשׂוּפַת דָּלִיָּה

וְצוֹפָה לַמּוֹרָד. בְּפִתּוּל הַשְּׁבִיל

עוֹמְמִים דִּינָרִים – זְהַב עִקְּבוֹת הַצְּבִי.

 

2    🔗

וְעוֹד סָח לִי הָרוּחַ מַעֲשֵׂה־פְּלִיאָה

מִפִּלְאֵי הַבְּרִיאָה

עַל אַיֶּלֶת־הַשַּׁחַר וְאַיַּל הַשְּׁקִיעָה:

הַרְחֵק שָׂם, הַרְחֵק בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל עוֹלָם,

מִשְׁתַּפְּכִים מֵי הַיָּם.

לְעֵת עֶרֶב בּוֹקֵעַ דְּכִי גַלָּם, בְּכִי קוֹלָם.

לֹא הֲרֵי דְּכִי הַגַּל כְּהֲרֵי בְּכִי הָאַיָּל –

לֹא עַל מֵי הָאוּבָל

עַל אַיֶּלֶת־הַשַּׁחַר יַעֲרֹג, נַפְשׁוֹ תְּכַל.

בְּמַעְגַּל תְּכוֹל הָאֹפֶק הוּא נִשָּׂא, עָף־חָלַף

אַחֲרֶיהָ בִּיעָף

(עוֹד טִיסָה… עוֹד טִיסָה… הִיא חוֹמֶקֶת) – לַשָּׁוְא.

בְּאִילָן הָרָקִיעַ הוּא נִתְלֶה, נֶאֱחָז

בְּקֶרֶן הַפָּז.

מִתַּחְתָּיו צֵל עַל צֵל שׁוֹטֵף, טָס.

כָּכָה סָח לִי הָרוּחַ מַעֲשֵׂה־פְּלִיאָה

וְלִבִּי שְׁבוּי כְּמִיהָה.

אָז עָמַם עַל רֹאשׁ אֹרֶן זְהַב יְגוֹן הַשְּׁקִיעָה.

 

3    🔗

סְפוּגִים סִבְכֵי הַגַּן הַנֶּעֱזָב

טַחַב סְתָו.

בַּמִּשְׁעוֹלִים מְחוֹל עֲלֵי־זָהָב.

בֵּין עֵץ לְעֵץ הִבְהִיק כַּחֲזִיז מְעֻרְטָל

אַיָּל.

בִּסְבַךְ קַרְנָיו נֶאֱחָז דִּמְדּוּם קָלָל.

בָּא לֵיל. עוֹלֶה אֱלוּל דַּל הַבָּשָׂר

לָהָר

וְקֶרֶן הַמּוֹלָד לְפִיו שׁוֹפָר.

יָשִׁישׁ קָשִׁישׁ צוֹעֵד עַל פְּנֵי הַיְאוֹר

צָעֹד וְנָעֹר

מִתְּכוֹל שׁוּלָיו “תַּשְׁלִיךְ” כּוֹכְבֵי נְהוֹר.

מַזָּל שׁוֹקֵעַ, נְשָׁמָה עוֹלָה.

אוֹי לָהּ!

צֵל הַקּוֹצֵר צוֹנֵחַ בַּשְּׁפֵלָה.

חוֹלֵף יְלֵל חָלוּל, יְלֵל דַּוָּי

בַּגָּיְא:

מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ, אֲדֹנָי!

 

4    🔗

בְּלֵילוֹת שִׁלְהֵי קַיִץ רִבְבוֹת אַלְפֵי

כּוֹכָבִים נוֹפְלִים כְּגוֹרָלוֹת מִקַּלְפֵּי.

בְּלֵילוֹת שִׁלְהֵי קַיִץ בִּנְפוֹל כּוֹכָבִים

כִּילֵל רוּחַ יַעַר חוֹלֵף קוֹל בִּי.

חוֹלֵף קִרְבִּי קוֹל, מִתְפָּרֵץ מִמֶּנִּי קוֹל:

אַיֶּךָּ, מַזָּלִי? אַיֶּךָּ, כּוֹכָבִי?

כְּלוּם הֵד עוֹנֶה לִי? כְּלוּם שֵׁד לוֹעֵג לִי?

לֹא הֵד וְלֹא שֵׁד – קוֹל הֹלֶם טַלְפִּי.

קוֹל הֹלֶם טַלְפִּי; עַל הָרֵי תַּלְפִּיּוֹת

קַל־רֶגֶל, רָאִיתִי, דּוֹהֵר הַצְּבִי.

וְעוֹד זֶה רָאִיתִי בְּעַיִן מַמָּשׁ

(הוֹי צַעַר, צַעֲרִי! הוֹי, עֶצֶב, עָצְבִּי!)

רָאִיתִי מְאוֹר כּוֹכָבִי, מַזָּלִי

מַבְהִיק לִי מִנֶּגֶד עַל קֶרֶן הַצְּבִי.

תרצ"ב