הַסַּהַר עוֹמֵד בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם
וְזֹהַר לוֹ אֵין לְשַׁעֵר.
בַּגָּן כָּל הָעִיר, מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם
(שַׁבַּת קֹדֶשׁ, אֶפְשָׁר לְתָאֵר!)
כָּל עֶלֶם בְּתוּלָה לְצִדּוֹ. רַק אֲנִי –
מִתְיַחֵד בְּפִנּוֹת חֲבוּיוֹת.
לְאוֹר הַלְּבָנָה מוֹרִיק לַהַב סַכִּינִי:
– מָחָר, מָחָר שְׁתֵּי לְוָיוֹת!
הִנֵּה הִיא, הִנֵּה הוּא, צְבָאִי בְּסָגִין;
הֵם עוֹבְרִים בְּשָׁלוֹם עַל יָדִי.
וַאֲנִי עוֹד נִצָּב מְזֻיָּן בַּסַּכִּין –
מַמָּשׁ כְּגַזְלָן יְהוּדִי.