כָּמְהָה נַפְשִׁי, אָקוּם וְאֵרֵד אֶל הַנַּחַל,

עַל חוֹל שְׂפָתוֹ טִיַּלְתְּ בְּיָמִים חָלָפוּ.

הִרְקִיד אֶת צִלֵּךְ אָז אַגְמוֹן גּוֹחֵן,

וְאֶת צַלְמֵךְ – הַמַּיִם הַזּוֹרְמִים.

כָּמְהָה נַפְשִׁי, אָקוּם וְאֵרֵד אֶל הַנַּחַל;

אֶרְאֶה בַּרְבּוּר צָף צַח – צַוָּארֵךָ אֶזְכּוֹרָה,

אֶקְלוֹט מֵאִבִּים רְטֻבֵּי־טָרָף

אֵת רֵיחַ שַׂלְמָתֵךְ וְאִוְשָׁתָהּ.

וְעוֹד בַּצַּפְצָפָה אֶסְתַּכֵּל, בָּרוֹעֶדֶת –

הִנֵּה גַּלֵּי הֶפְקֵר שָׁרְשָׁהּ יָלֹקּוּ.

וְהִיא לֹא תַּפְשִׁיל שָׁבְלָה יָרֹק –

מִמֵּךְ לָמְדָה צְנִיעוּת, מִמֵּךְ תַּמָּהּ!