בָּרוּחַ נָע תִּלְתָּן טְעוּן טָל;
בְּכָל טִיף טַל חַמָּה צוֹלֶלֶת.
רֹאשֵׁךְ עוֹד אַחַז, הַמְתֻלְתָּל.
דִּמְעָה אַחַר דִּמְעָה נוֹזֶלֶת.
– לְאָן, מְאוֹר חֶלְדִּי, לְאָן?
קוֹלֵךְ עוֹד פַּעַם הַשְׁמִיעִינִי!
אַגַּב נִפְנוּף סוּדָר לָבָן
בִּשְׁלוֹם פְּרִידָה, אָחוֹת, בָּרְכִינִי.
וְלָךְ אִחוּל לִבִּי: לוּ שְׂשׂוֹן
פְּגִישַׁת שֵׁנִי כֹּה עַז בָּךְ יִרֶב
כַּצַּעַר בִּי דּוֹדֵךְ רִאשׁוֹן
גָּרַמְתְּ בִּפְרִידָתֵךְ – אַל יִרֶף!