פּוֹרֵחַ עוֹרֵב לְרוּחַ הָעֶרֶב,
עָג חוּג שְׁחוֹר לְרֹאשִׁי וּבְקִרְקוּר מְקַרְקֵר:
גֵּר! גֵּר! גֵּר!
– עוֹף שָׁחוֹר, יִשָּׁקְךָ חַרְטוֹם עַיִט בָּעֹרֶף!
מַלְבִּין עוֹד בֵּיתִי מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר,
עַל שִׁפּוּעַ גַּגּוֹ אֵין לְךָ דְּרִיסַת רֶגֶל.
צוֹרֵחַ עוֹרֵב: יִמָּכֵר!
עַפְרָא לְפוּמָךְ, הַבַּדַּאי, דֹּם לְרֶגַע!
יֵשׁ לִי גַּן וּבַגָּן כָּל אִילָן לִי חָבֵר.
לֹא קֵן לִכְמוֹתְךָ בּוֹ, לֹא חֵלֶק…
צוֹוֵחַ הָעוֹרֵב: יֵעָקֵר!
– עוֹף טָמֵא, יֵשׁ יַלְדָּה, לֶחְיָהּ וֶרֶד וָשֶׁלֶג,
שְׁחוֹרִים תַּלְתַּלֶּיהָ מִלַּיְלָה סוֹעֵר,
רַק לִי בְּרַק עֵינָהּ, רַק לִי דִּמְעוֹתֶיהָ…
גּוֹנֵחַ הָעוֹרֵב: לְאַחֵר!
כֹּה חָג הָעוֹרֵב לְרוּחַ הָעֶרֶב,
עָג חוּג שָׁחוֹר לְרֹאשִׁי וּבְקִרְקוּר מְקַרְקֵר
וְאֶת פּוּמוֹ אֵינוֹ סוֹגֵר, אֵינוֹ סוֹגֵר.