חָוַר לֵיל, דָּעַך יוֹם. מֵעֵת־לְעֵת.

שָׁוְא חִכִּיתִי לָךְ, לֹא בִּקַּרְתִּינִי,

וּבִקְצֵה לְשׁוֹנִי נִתְלֶה הֵד

קוֹל־לִבִּי: הַאֻמְנָם עֲזַבְתִּנִי?

אַאֲמִין, עוֹד תּוֹפִיעִי כַּנֵּס

בְּרִגְעֵי אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא,

בַּשָּׁעָה הָעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ,

בַּשָּׁעָה שֶׁלֹּא יוֹם וְלֹא לַיְלָה.