הַלַּיְלָה שׁוּב נִגְלֵית בַּחֲלוֹמִי,

מֵאוֹם בִּיפִי מַרְאַיִךְ לֹא שֻׁנָּה.

כָּזֹאת לִפְנֵי שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֶה שָׁנָה

הוֹפַעַת וּלְתֻמֵּךְ גָּזַלְתְּ שְׁלוֹמִי.

אֲבוֹי! הוּא שָׁב. וּמִי בִּקְשׁוֹ? מִי? מִי?

צוֹנֵן מִשֶּׁהָיָה בָּרִאשׁוֹנָה

יָצַק אֶת קִפְאוֹנוֹ לְתוֹךְ דָּמִי.

הָאֲהוּבָה! הַחֲבִיבָה! הָעֲדִינָה!

אַל־נָא תָּחִישִׁי צֵאת מֵחֲלוֹמִי

עַד אִם שֵׁנִית לֹא תִּגְזְלִי שְׁלוֹמִי.

16.8.40