שִׁירִי הֶעָגוּם, אֶל הַגַּיְא אוּץ!
שָׁם עָפִים בַּשַּׁלֶּכֶת עָלִים
כְּקִרְעֵי טַפִּיטִין בָּלִים.
יוֹצֵא הָעוֹלָם מִן הַקַּיִץ
כְּבַיִת מֵרְשׁוּת בְּעָלִים.
מִנִּקְרוֹת אַלּוֹנִים בּוֹקַעַת
לַחוּת חֲלוּדַת־מַרְזֵב,
דַּרְכָּהּ מְפַהֵק הַמַּרְתֵּף.
– אָן לָנוּס? לַחַמָּה? – הִיא שׁוֹקַעַת
וְגַגָּה שֶׁל תֵּבֵל מְטַפְטֵף.
הֶפְקֵר שְׁיָר הָאוֹר הַזָּרוּעַ,
הֶפְקֵר הָעוֹלָם הַמְּפֻלָּשׁ
לְכָל מְמַּדּוֹ הַמְשֻׁלָּשׁ.
– בּוֹאוּ, זְכוּ בָּהֶם, לַיְלָה וָרוּחַ!
לִיצוּעִי רַק הִשְׁאִירוּ לִי קַשׁ.