קִפְאוֹן בַּרְזֶל נוֹשֵׁם בָּאֲוִיר,

סוּסִי נוֹפֵל עַל אַף וְעַל בֶּרֶךְ:

סַנְדַּל טַלְפּוֹ הוֹלֵם בְּאַדִּיר,

גִּצִּים חוֹצֵב מִגְּלִיד הַדֶּרֶךְ.

גִּצִּים… אוּלַי עֵינֵי זְאֵבִים,

אוּלַי בּוּבְיַת מְאוֹרוֹת הַלַּיִל –

גַּם הָא וְגַם הָא. כֻּלָּם רְעֵבִים

וְאֵין כְּרוּב בָּרוֹם, בַּסְּבַךְ אֵין אַיִל…

עָקְדֵנִי־נָא, הַקֹּר הַזָּעֵף!

אֶת יֵשׁוּתִי שַׁסֵּף לִשְׁנָיִם;

בְּשָׂרִי הֶפְקֵר לְשֵׁן הַזְּאֵב,

רוּחִי הֶקְדֵּשׁ לְשֵּׁם שָׁמָיִם.

סיביר 1936