כַּמָּה זֹךְ, כַּמָּה זֹהַר זָרוּעַ!
הוֹי, נַיְמָן, לַחַלּוֹן! רְאֵה כַּמָּה!
קוּם, נֵצֵא נִשְׁאַף טֹהַר וָרוּחַ
אַלִּבָּא רֵיקָנָא!
מֻשְׁלָגָה גְּזוֹזְטְרָתֵנוּ עַד טֶפַח,
מִשְּׁלַבִּים לֹא נִכָּר אַף סִימָן.
טוֹל מַרְדֶּה, אֲנִי אֵת, אוֹ – לְהֵפֶךְ,
נַקֵּה שָׁם, אֲנִי – כָּאן.
אֶת הַשֶּׁלֶג נִזְרֶה הַתָּחוּחַ,
יִתַּמֵּר אֲבָקוֹ הַמְנַצְנֵץ,
רַעֲנָן מִלִּבְלוּב תַּפּוּחַ
וְגָבֹהַּ מֵעֵץ.
וְתִגְמוֹל בַּאֲמִירוֹ הַזּוֹרֵחַ
הַחַמָּה כְּרִמּוֹן בְּרֵאשִׁית –
חֶצְיָּהּ לִי, חֶצְיָהּ לָךְ. הָבָה, רֵעַ,
נִפְרְסֶנָּה לְפַת שַׁחֲרִית!
סיביר, 1936