הַשֶּׁלֶג נִתַּן מִשָּׁמַיִם

מְגִלּוֹת מְגִלּוֹת.

שׁוּם טֹפֶס עֲדֶן שַׁם אַיִן,

אַךְ לִקְרֹא יֵשׁ קוֹלוֹת.

בֵּינָם הָרִאשׁוֹן יְלֵל סַעַר,

הַשֵּׁנִי הֵד פִּלְאִי,

שְׁלִישִׁי חֲרִיקַת צֵירֵי שַׁעַר,

וְשֶׁלִּי – הָרְבִיעִי.

שׁוֹנִים קוֹלוֹת אֵלֶּה בְּטֶמְבְּר

אַךְ שָׁוִים בְּנִיבָם,

כֻּלָּם כְּאֶחָד מְבַטְּאִים: “בְּרְר…”

לֹא בִּכְדִי וְלֹא סְתָם.

“בְּרְר…” – פֵּרוּר מֶלֶל בַּר־בֹּהוּ,

אַב לָשׁוֹן אֱנוֹשִׁית,

רַעַם זְקוּנָיו שֶׁל הַתֹּהוּ

בְּכוֹר צְלִילֵי “בְּרְ רֵאשִׁית”.

עִם הַסַּעַר נַפְשִׁי מִפַּרְפֶּרֶת

בֵּין שִׁנֵּי הַצִּנָּה

וְאֵין בְּכֹחִי “בְּרְר” זֶה פֶּרֶא

לְשַׁעְבֵּד לַבִּינָה.

וְהַשֶּׁלֶג נִתַּן מִשָּׁמַיִם

מְגִלּוֹת מְגִלּוֹת…

גְּוִילָן חֲלַקְלַק, מִשְׁעָן אַין

לְצֵרוּף שֶׁל מִלּוֹת.

אוֹת אַחַת רַק בִּלְבַד לֹא כּוֹשֶׁלֶת –

חֲתָמָהּ רֶגֶל עוֹף –

קָנִים שְׁלֹשֶׁת שְׁתִיקָה בָּהּ מַתְחֶלֶת,

לְכָל רַעַשׁ הִיא סוֹף.

וְהַשֶּׁלֶג נִתַּן מִשָּׁמַיִם

מְגִלּוֹת מְגִלּוֹת…

בָּם שִׁי"נִים רִבּוֹאוֹת־רִבּוֹתַיִם,

אַךְ לִקְרוֹא אֵין קוֹלוֹת.