הִיא בָּאָה פִתְאֹם, הָאוֹר עֶדְיָהּ,

הִיא אֵינָהּ שׁוֹאֶלֶת: מָה שִּׁמְךָ? –

בָּרוּךְ בּוֹאֵךְ, אוֹרַחַת אִי־צְפוּיָה,

הַשִּׂמְחָה!

צְלִיל קוֹלֵךְ עִנְבַּל הַפַּעֲמוֹן,

פֶּה לָאֵלֶם פַּעֲמֵךְ הָרָן.

אַתְּ נֶשֶׁם צִיץ, אַתְּ הֶגֶה תּוֹר, אַתְּ רֹן

עוֹף הַגָּן.

אֶת כֻּלָּם בָּלְעָה סוּפַת כִּסְלֵו

– מִי – אָמַרְתִּי – לִי כּוֹכָב יַדְלִיק?

מָתַי שְׁלָגָיו הַחֹרֶף יְדַפְדֵּף

עַד הַסְּלִיק?

אַךְ אוֹרֵךְ פְּקָדַנִי מִמָּרוֹם.

שׁוּב בִּילֵל סוּפוֹת אֶקְלוֹט שַׁאֲנָן

גַּם נֶשֶׁם צִיץ, גַּם הֶגֶה תּוֹר, גַּם רֹן

עוֹף הַגָּן.

סיביר, 25.12.1935