צֵל דְּמוּתוֹ שֶׁל מִי בִּתְכֶלְתּוֹ שָׁטַף

אֶת קַרְשֵׁי הַגָּדֵר הַדְּחוּיָה?

זֶה עוֹמֵד כִּסְלֵו הַיָּשִׁישׁ הַשָּׁב

וּמְקַדֵּשׁ הַלְּבָנָה הַמְּלֵאָה.

פְּאוֹתָיו, זְקָנוֹ מִתְבַּדְּרִים לְבָנִים,

שַׂעֲרָה לְשַׂעֲרָה, קַו לָקָו,

וְשׁוּלֵי פַרְוָתוֹ מֵאֲמִיר הַלִּבְנִים

מִשְׁתַּלְשְׁלִים וְיוֹרְדִים עַל הַגָּג.

לֹא גַּבּוֹת לְעֵינָיו – קְשָׁתוֹת דְּרוּכוֹת,

מַבָּטָיו – אֲלֻּמּוֹת חִצֵּי כְפוֹר.

הַמַּפְתֵּחַ אֶצְלִי, אָחִי לִשְׂמָחוֹת,

בְּחַדְרִי אֵין שְׁלִיטָה לָקֹּר.

נְבַקַּע עֵצִים וְנַבְעִיר הָאָח

בְּקֵיסָמִין סְפוּגֵי רֵיחַ שְׂרָף,

וּשְׁטוּפֵי זִיו אֵשׁ נֶהְגֶּה: הֶאָח!

וּנְשַׁפְשֵׁף בִּנְעִימוֹת כַּף לְכָף.

יִתְגָּעֵשׁ לוֹ הָרוּחַ עַל הַגַּג, בַּקַּשׁ,

יְגַשֵּׁשׁ כְּסוּמָא בָּאֲרֻבָּה.

לוּ תִּפַּח רוּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ בַּר־נָשׁ

הַמְּקַרְקֵר: אֵין תְּקוּמָה לְהַבָּא!

בְּמַרְתֵּף בֵּיתֵנוּ שָׁמוּר מִסְפַּר

תַּפּוּחֵי אֶשְׁתָּקַד רֵיחָנִים

וּבְפַכֵּי גָבִישׁ בִּשְׁקִיפוּת עַנְבָּר

יַבְלִיחַ עֲסִיס דֻּבְדְּבָנִים.

וּבְפִנַּת הַגָּג… יְדִידִי, הֲתַקְשִׁיב?

אֵין זֶה שְׁאוֹן עַכְבָּרִים מְפַזְּזִים –

שָׁם בֵּין כְּלֵי־הַפֶּסַח תִּינוֹק אָבִיב

מְדַרְדֵּר בִּקְעָרָה אֱגוֹזִים.