צֵא, אֲדָר עִם הָאַדֶּרֶת!
פְּרַח עִם פִּיחַ הַתַּנּוּר!
שׁוּב מִטְּוִי־זִיוָהּ שׁוֹזֶרֶת
הַחַמָּה חוּטִים דִּי־נוּר.
סִיס חוֹלֵף בֵּינָם קַל־קֶצֶב,
קוּר שְׂמָמִית אַחֲרָיו נִגְרָר;
כֵּן בֵּין פַּז הַשְּׁתִי עִם כֶּסֶף
חוּט הָעֵרֶב טָס בּוּכְיָר.
מִדֵּי יוֹם נוֹסַף הָאֶרֶג –
עוֹד תֵּבֵל בְּגִדּוּלָהּ.
צַר הַלְּבוּשׁ מֵהֲכִילָה,
נִתְלָשִׁים כּוֹכְבֵי הָעֶרֶב –
כַּפְתּוֹרֵי הָאִצְטָלָה.