הֲלֹא שָׁבִים עֲדֶן מִיָּמִים יָמִימָה
אַוְזֵי־הַבָּר אֶל אֲגַמָּם בַּצָּפוֹן.
לָהֶם יוֹשִׁיט הַנִּילוּס לַדֶּרֶךְ צֵידָה
וְכַף הַדֶּלְתָּה לִשְׁלוֹם פְּרֵדָה.
לָהֶם יַרְכִּינוּ רֹאשׁ עֲרָבִים בַּנַּחַל:
עוֹפוֹת הַמַּיִם, בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם!
מִי לִי יֹאמַר שְׁלוֹם־דֶּרֶךְ עַל חוֹף הַנֵּיבָה
וְעַל הַנֵּימַן – בָּרוּךְ הַבָּא?
לֹא יֵאָמֵר וְלֹא יְבֹרַךְ; יָדַעְתִּי.
אַךְ מַה לַּלֵּב, מָה לְּלִבִּי, אֶעֱשֶׂה?
אֲשִׁירָה לוֹ שִׁיר־עֶרֶשׂ עַל צַעַר פְּרִישָׁה,
עַל רֹךְ מוֹלֶדֶת וְגִיל פְּגִישָׁה.