שׁוּב נַחֲלֵנוּ תֶּמֶס

שֶׁל אוֹר וּמַיִם וּגְלִיד.

סְחוֹר לְבוּבְיַת הַשֶּׁמֶשׁ

גַּלָּיו הֵקִימוּ יָרִיד.

קִלּוּחַ מִגַּב קִלּוּחַ

לְהָדְפָהּ וּלְחָטְפָהּ נֶחְפָּז;

בְּלִי הֶרֶף יְגַלְגְּלוּהָ

כְּגוּרֵי הֶחָתוּל פְּקַעַת פָּז.

יָאָה קֻנְדֵּסוּת לְנַחֲלֵנוּ

וְעַמְקוּת – לְאִוְשַׁת הָאֵבֶה.

וְאֵין כַּאֲוִיר אֲבִיבֵנוּ

וְלִחְיוֹת שׁוֹוֶה וְשׁוֹוֶה.

ד' באייר תרצ"ז