כְּפִי הַפֶּלֶד
כֹּחוֹת חוֹשְׁלָיו.
יָאֶה הַחֶלֶד
לְבֶן־הַשְּׂלָו.
צְלִילָיו דֹּק שַׁחַק
מָשְׁכוּ מַהְבִּיל
מִכּוּר הַשַּׁחַר
מְטִיל מְטִיל.
עַד עֵין הַתְּכֵלֶת
חִשְׁלוּהוּ דַּק,
אַף שֶׁמֶץ שְׁחֵלֶת
בּוֹ לֹא דָּבַק.
אַךְ עָשׁ לַפֶּלֶד
הַחֲלֻדָּה.
שְׁחָקִים אוֹכֶלֶת
שְׁקִיעָה וְרֻדָּה.
עוֹד יַעַל שַׁחַר,
כּוּרוֹ יִלְהָב…
– שׁוּב שְׁמֵי חֶלְדֵּנוּ
חַדֵּשַׁ, הַשְּׂלָו!