זוֹחֲלִים, זוֹחֲלִים קִרְעֵי עָב
עַל צַלְעוֹת הֶהָרִים הָרְטֻבִּים.
עֲצֵלִים, שְׂעִירִים, כִּבְדֵי־כַף –
מַמָּשׁ עֵדֶר דֻּבּוֹת וְדֻבִּים.
כֵּן, דֻּבִּים הֵם דְּבֵי עִלָּאָה…
לֹא בִּכְדִי נְחִילֵי מַזָּרוֹת
נִתְפַּזְּרוּ אֲחוּזֵי בַלָּהָה
כִּדְבוֹרִים מִתָּאֵי כַוָּרוֹת.
אֶת כָּל דְּבַשׁ הָרָקִיעַ בְּלַעְתֶּם,
גּוּשֵׁי אֹפֶל, גָּלְמֵי עֲרָפֶל!
אַךְ דְּעוּ, יוֹם יָבוֹא וּפְלַטְתֶּם:
עֲלֵיכֶם כְּבָר מּוּנֶפֶת כַּף אֵל.
כָּל שְׁלַלְכֶם הִיא תִּסְחַט עַל פְּרָחִים
לְתוֹצֶרֶת הַדְּבַשׁ הָאַרְצִי.
שַׁי תִּתְּנוֹ הַדְּבוֹרָה לַשּׁוֹפְכִים
זֵעָתָם עַל פְּרוּסַת “הַמּוֹצִיא”.