אָכֵן, זֶה מֵרוֹץ… גַּיְא וָגֶבַע, גַּיְא וָגֶבַע…
דְּשָׁאִים בַּעֲקֵב שִׁבֳּלִים.
גַּם הַגֹּמֶא הַשַּׁח, גַּם הָאֹרֶן גְּבַהּ הַגֶּזַע,
גַּם החוֹל, גַּם אֲבַק הַשְּׁבִילִים.
וַאֲנִי – לִקְרָאתָם – לִקְרָאתֶךָ, סַעַר קַיִץ!
בָּרְכֵנִי מִמְּרוֹם עֲרִיפִים!
עִם דְּשָׁאִים לוֹחֲשִׁים צְרוּב שְׂפָתַים עַל בִּרְכַּי אֵשֵתְּ
מְתִיקוּת רִאשׁוֹנֵי הָרְבִיבִים.