נַחְלָה, נַחַל שֶׁלִּי,

בֶּן־בְּלִי־שֵׁם, צַר עָרוּץ!

אָן תָּחוּשׁ, נַחֲלִי,

אָן פָּרוּעַ תָּרוּץ?

מַה בְּלִי שִׂיחַ וָשִׂיג

בֵּין בְּכָאִים תִּתְפַּתֵּל?

כְּבָר בָּגַרְתָּ, מַזִּיק,

דַּיֶּךָ לָלֶכֶת בָּטֵל.

מַה תַּכְלִית סְתָם לִשְׁפּוֹךְ

גַּל מִגֶּבַע לַגַיְּא?

פֹּה עֲמוֹד וַהֲפוֹךְ

אֶבֶן־רֶכֶב רֵחַי.

יִטָּחֵן הַשִּׁפּוֹן,

תִּטָּחֵן הַחִטָּה,

וּבִרְכַּת יָהּ רִבּוֹן

בּוֹא תָּבוֹא בְּעִתָּהּ. –

אָז אֶסְגּוֹר אֶת רֵחַי,

אָז אֶפְתַּח אֶת סִכְרִי –

אוּץ וְדוּץ, כֹּה לֶחָי,

נַחְלָה, נַחַל שֶׁלִּי!

ה' באייר תרצ"ז