יוֹם… אָכֵן יוֹם! אָכֵן יוֹם!
פֶּלֶא שֶׁאֵין לְהַבִּיע.
אוֹר זֶה לָטִיף! זֶה הַחֹם!
תְּכֵלֶת זוֹ שֶׁל רָקִיעַ!
כַּר זֶה יָרֹק, רַעֲנָן!
פֶּלֶג זֶה צְלוּל הַקִּלּוּחַ!
עֹנֶג אוּלָם שַׁאֲנָן
רַק יְרַוֵּנִי הָרוּחַ.
רוַּח כֻּסְּמִין רֵיחָנִי…
קֶסֶם קָסַם הוּא לִי, קֶסֶם!
סָח גֻּזְמָאוֹת, וַאֲנִי –
כָּל מִלּוּלָיו לִי פַּז־כֶּתֶם.
וּמַאֲמִין אֲנִי לוֹ
כִּי יִתְרַחֵשׁ הַיּוֹם פֶּלֶא:
יוֹם זֶה לֹא יִפֶן וְלֹא
עוֹד הַחַמָּה תִּשְׁקַע סֶלָה.
וישרה זוטרתא 29.8.40