בַּם… בַּם… חֲצוֹת לֵיל. דְּפִיקָה בַדֶּלֶת.

יָדַעְתִּי – אַתְּ, בַּת שִׁירָתִי!

שׁוּב שַׁבְתְּ אֵלַי מִנּוֹף הַתְּכֵלֶת,

שָׁלוֹם שׁוּבֵךְ, שְׁבִי עַל יָדִי.

רֵיחוֹת גַּנִּים בִּקְוֻצּוֹתַיִךְ.

קְוֻצּוֹת… לֹא, אֶשְׁכְּלוֹת לִילָךְ.

מַחֲטֵי סִדְקִית כְּזִיו כְּלִילָה

קוֹרְנִים מֵעֲבִי שַׂעֲרוֹתַיִךְ.

אִרְגִי־סִרְגִי־נַא, צֶמֶר יֶשׁ לִי,

מַטְוֶה, חוּטִים – רְאִי, רַב לִי, רַב –,

שַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי דַּקּוֹת מִמֶּשִׁי,

לִבִּי הוּא פְּקַעַת חוּטֵי זָהָב.

נִקְבִי חָזִי, עַלְמָה מְעוֹנֶנֶת!

יֵצֵא נָא חוּט הַלֵּב שַׁאֲנָן.

בְּאֵין כְּאֵב – גְּנִיחָה אֵינֶנָּה,

וּבְאֵין גְּנִיחָה אַף שִׁיר אֵין כָּאן.

אִרְגִי־סִרְגִי בְּיָד חוֹלֶמֶת

נוֹף מוֹלַדְתִּי בַּאֲרִיג שִׁירִים.

בִּקְצֵה הַבַּד רִקְמִי ‘חֵית, לָמֶד’ –

ח. לֶנְסְקִי שְׁמִי לְדוֹר דּוֹרִים.