הוֹי, אוֹר לִי, אוֹר, מֹחִי שְׁטוּף זֹהַר,
עוּרוּ, חוּשַׁי הַנִּרְדָּמִים,
מִצְחִי שָׁקוּף, נִפְתַּח בֹּו צֹהַר
וְגֻלְגָּלְתִּי פַּנַּס קְסָמִים.
לָבָן קוֹרֵן אֶקְרַן־הַשִּׂיחַ,
כְּלוּם זֶהוּ קִיר? אֵין לְהַכִּיר –
עִרְבּוּב צְבָעִים, רִקְמַת שָׁטִיחַ.
מֵי תְכוֹל, זְהַב חוֹל, צְחוֹר עָב, שְׁחוֹר נִיר.
מְנֻטָּף טַל נוֹדֵף כָּל נֶטַע…
אַרְצִי, עוֹדָךְ? אַיֵּךְ, יַלְדוּת?
קוֹפֵא יָרֹק כִּפְלִיז חָלוּד
נְהַר הַחִדָּלוֹן – הַלֶּטָה.
אַךְ שׁוּר! אַךְ שׁוּר! אֵלַי לַחוֹף
סְפִינָה לִבְנַת מִפְרָשׂ חוֹתֶרֶת.
קָחֵנִי, סַפָּנִי הַטּוֹב!
אֶל אֶרֶץ תְּמוֹל נַבְקִיעַ דֶּרֶךְ.
הָעֵת לְאַט לָהּ מִתְנַהֶלֶת.
אֲבָל מַה זֶּה? כְּאַרְלֶקִין:
חוֹזֵר מְחוֹג הָאוֹרְלוֹגִין
אֲחוֹרַנִּית, וְהַמְטֻטֶּלֶת –
‘טַק־טִיק, טַק־טִיק’ וְלֹא ‘טִיק־טַק’.
הֶאָח, הֶאָח! אֲנִי נוֹסֵעַ
אֶל אֶרֶץ תְּמוֹל… טִלְטוּל חָזָק…
עֵינִי נֶעֱצֶמֶת, רֹאשִׁי שׁוֹקֵעַ.