הַרְחֵק מֵעוֹלָמֵנוּ הַשָּׁפָל,

רָם מִנֶּשֶׁם טַחַב סַגְרִירָיו

תְּלַבְלֵב, הַסְּנֶה הַשְּׁמֵימִי,

נֶטַע דִּי־נוּר

שָׁתוּל בַּבְּלִימָה הַצּוֹנֶנֶת.

מְנַצְנְצִים בַּנֵּצַח צְנוּעֵי זִיו

נִצָּנֶיךָ – כּוֹכָבִים וַּמָּזְלוֹת,

זַךְ זוֹלֵל בְּצִנּוֹרוֹת זָהָב

זִיו הִיּוּלִי

אֶל שְׁחוֹר אַשְׁמוּרוֹת לֵילוֹתֵינוּ.

עָיְפָה אָזְנֵנוּ מִשְּׁאוֹנוֹ שֶׁל יוֹם –

אֶבֶן אֵי בָהּ לֹא מֹרְטָה סַכִּין?

שֶׁקֶר אֵי בוֹ לֹא לֻטְּשָׁה לָשׁוֹן?

בָּרְכֵנוּ, הַסְּנֶה,

בְּאוֹרְךָ, בַּאֲמִתְּךָ, בִּשְׁלוֹמֶךָ!

בֵּין אֶרֶץ וָשַׁחַק

בֵּין אֶרֶץ וָשַׁחַק

לַיְלָה בְּלִי תְחוּם.

עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר

לֹא יִתֵּן אַף שִׂיא

שׁוּם אוֹת קִיּוּם.

נוּם, גּוּפִי, שְׁלִי, נַפְשִׁי –

מֵעֵבֶר לַשַּׁחַת

שׁוּב נָקוּם.

16.11.38