אֱלֹהִים, מָה רַב הָאֶמֶשׁ!
כְּלוּם עֵינִי חָשְׁכָה אוּלַי –
אוֹ הַשֶּׁמֶשׁ? כֵּן, הַשֶּׁמֶשׁ!
הִיא דּוֹעֶכֶת, אֱלֹהַי!
יִלְהֲגוּ וְיִתְקַלֵּסוּ –
מִדְּבָרַי אֵינֶנִּי סָר:
לֹא הַלֵּזוּ, לֹא הַלֵּזוּ
חַמָּתוֹ שֶׁל יוֹם מָחָר.
הִיא אַחֶרֶת, הִיא אַחֶרֶת.
אֵין זְרִיחָה לִמְאוֹר יוֹם תְּמוֹל.
עֵין צוֹפָיו יְכַס הַחֶרֶס,
עִקְבוֹתָם יִבְלַע הַחוֹל.