הוֹי, נֹעַם בַּחֲלוֹם הַבָּא בְּרֹב עִנְיָן!

הִדְקַתְנִי תַּרְדֵּמָה אֶל תֹּרֶן נָע.

סִירוֹנִיּוֹת מִיָּם שִׁירָן תָּרֹנָּה,

הִנֵּה מוּלִי צָפִים צוּקֵי אִיָּן.

חוֹרֵג מִמּוֹסְרוֹתַי אֲנִי בִּזְרוֹעַ

וּמִתְעוֹרֵר. עַל שְׂמִיכָתִי זָרוּעַ

אוֹר סַהַר דַּק בּוֹ שְׁחוֹר בָּאֵפֶר

צִלְלֵי צְלָבָיו שֶׁל סֹרֶג צֹהַר צָר.

מִתַּחַת סַנְטֵרִי פָּתוּחַ סֵפֶר,

נִגּוּן הֶכְּסַמֶטְרָיו עֲדֶן בִּי שָׁר:

“מִן הָאֹפֶל בְּחֵן עֲלוּמֶיהָ וְרֻדַּת אֶצְבָּעוֹת קָמָה אֵיאוֹס”.

הוי, בַּר מַזָּל, הוֹ, בֶּן לָאֶרְטֶס, אוֹדִיסֵאוֹס,

אֶת קְצֵה שְׁבִילְךָ עָבַרְתִּי לֹא בְּדֵי…

אֲבוֹי! מִהַרְתִּי לְהָקִיץ וְאֶפֶס

תִּקְוָה לְהֵרָדֵם שֵׁנִית עֲדֵי –

“מִן הָאֹפֶל בְּחֵן עֲלוּמֶיהָ וְרֻדַּת אֶצְבָּעוֹת תָּקוּם אֵיאוֹס.”

הוֹי, אִישׁ בִּינוֹת, הוֹי, בֶּן לָאֶרְטֵס, אוֹדִיסֵאוֹס!

אוֹתְךָ יְדֵי אֵלֵי יָוָן טִלְטֵלוּ

מֵאִי אֶל אִי עַל גַּב גַּלִּים רוֹטְטִים;

אוֹתִי חוֹבֶטֶת עַל מִזְרַן בֵּית־כֶּלֶא

מִצַּד אֶל צַד אַשְׁמֹרֶת הַנְּדוּדִים.

עַל עָוֶל מַָה נִדּוֹן לְכַף־הַקֶּלַע?

עֵינוֹ שֶׁל פּוֹלִיפֶס הֵן לֹא נִקַּרְתִּי,

עֵינֵי סוּמִים־מֵרֶחֶם לֹא פָּקַחְתִּי,

אֵינִי רוֹפֵא עֵינַיִם כְּלָל וּכְלָל,

פַּיְּטָן עִבְרִי אֲנִי וּשְׁלִימַזָּל¹.

עַל אֹזֶן מִי וָלֵב חָמָס אֶצְעָקָה?

לֹא דּוֹד וּשְׁאֵר לִי בִּמְדִינַת אִיטַקָּה.

עַמִּים וַחֲזִירִים שָׁם לֹא גִּדַּלְתִּי;

אֶת מִי רַצּוֹתִי? אֶת מִי גָּזַלְתִּי?

לֹא שְׁוֵי־אֵלִים אַף לֹא רוֹעֵי חֲזִירֵיהֶם

דּוֹמִים אֵלַי וְלֹא אֲנִי לָהֶם.

פַּיְטָן עִבְרִי גּוֹלֶה לְאֶרֶץ נוֹד,

מִי אֶת רִיבְךָ יָרִיב? מִי אֶת דִּינְךָ יִשְׁפּוֹט?

עָלֶיךָ לֹא תָּגֵן פַּלַס אַתּוּנָה

וְאִם תִּכּוֹן כַּף רַגְלְךָ לַמּוֹט –

אַל־נָא תָּפוּנָה,

אֵלֵי אַלְמָוֶת לֹא יַרְעִישׁוּ עוֹלָמוֹת.

שִׁמְךָ יֹאבַד מִגּוֹי וּמִלָּשׁוֹן.

עָצוֹם עֵינַיִם – וְלִישׁוֹן, לִישׁוֹן!

אֲבוֹי! לִי שָׂמָה הַתְּעוּרָה עֲטֶרֶת

בַּרְזֵֶל עַל קַרְקַפְתִּי הַמִּסְתַּחְרֶרֶת

וְאֶל חָזִי הָדוּק הֵיטֵב בַבֹּרֶג

צֵל שְׁתִי־וָעֵרֶב מִמְּטִילֵי הַסֹּרֶג.

אֶשְׁמַע יְלֵל. מֵאַיִן הוּא, הַזָּר?

בַּחוּץ מְגַבְּבוֹת רוּחוֹת הַחֹרֶף

שְׁלָגִים וַאֲפֵלוֹת – כִּתְבֵי פְלַסְתָּר.

קַוִּי, נַפְשִׁי, לְשֶׁמֶשׁ הָאָבִיב –

מַה לָךְ דִּינֵי אָדָם וְדִבְרֵי חֹנֶף?

אָכֵן, הִדְבִּיקוּ בִּי יְמֵי הֶסְגֵּר

אֶת פִּיחַ הַתְּפִיסָה הַמַּר־חָרִיף.

אָכֵן, דַּרְכֵי יָוֵן, אַבְנֵי־הֶפְקֵר,

בַּבָּא, וְעַל רֹאשִׁי סַגְרִיר יַרְעִיף.

שִׁירִי לְפַיְּטָנוֹ לֹא יִתְנַכֵּר,

שִׁירִי אֶת עֶלְבּוֹנִי יִתְבַּע מִידֵי תַקִּיף

וְאֶת רִיבִי יָרִיב.