כּוּךְ דּוֹמֵם נְטוּל כָּל הֶגֶה,
זֶה הַכֶּלֶא הַמְיֻחָד.
דַּי טִיַּלְתָּ, שֵׁב לְרֶגַע,
דַּי יָשַׁבְתָּ, שׁוּב צְעַד.
צַעַד, צַעַד, צַעַד, צַעַד…
הֵד עוֹנֶה כִּפְלוּט חָבִית;
צַעַד, צַעַד, צַעַד, צַעַד…
כֵּן הַיּוֹם וְכֵן תָּמִיד –
מִזָּוית וְעַד זָוִית,
שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת וָחֵצִי.
אֵין תְּנוּמָה לִי גַּם בַּלַּיְלָה,
לֹא אָטִיחַ רֹאשׁ בַּקִּיר.
אֵין מֶרְחָב, הָבָה אֲטַיְּלָה,
מֶלֶךְ בְּמַלְכוּת הַשִּׁיר.
צַעַד, צַעַד, צַעַד, צַעַד…
עֲטָרְתִּי כּוֹכַב זֶנִיט;
צַעַד, צַעַד, צַעַד, צַעַד…
קֶרֶן סַהַר לִי שַׁרְבִיט.
צַעַד, צַעַד, צַעַד, צַעַד…
מַלְכוּתִי אֵין לָהּ שֵׁנִית,
גְּבוּל אֵין לָהּ וָקֵצֶה.