הוֹי, בָּנִים חוֹצְבֵי פְסָלִים לִנְבִיא הַצֶּדֶק

מִלּוּחוֹתָיו שְׁבָרוּם יְדֵי אָבוֹת –

אִמְרוּ, לְמִי הַיָּד אֲשֶׁר תִּקְלַע אֶל צֶדַע

חוֹזֵי דוֹרֵנוּ אֶבֶן רְחוֹבוֹת?

לָכֶם, לָכֶם הַיָּד – רִגְמוּ, סַקֵּלוּ!

שְׁנוֹת דּוֹר יָקוּם בְּאֶרֶץ עֲרָבוֹת

לְבַל הֲלוֹךְ לַבְּלִי אַבְנֵי־הַקֶּלַע.

יַד נִין מֵהֶן תָּקִים לְזִכָּרוֹן

מַצֶּבֶת לִי, לָכֶם עַמּוּד־קָלוֹן.