וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ אִיצִיק יֶחִי

צְרִיחַת עוֹרְבִים עַל גַּג בֵּיתִי,

אָמַר לִשְׁמוֹר רַגְלוֹ מִדֶּחִי –

מִנְּוֵה חוֹטֵא וּמַחֲטִיא.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ לוֹ חוּשׁ וָמֹחַ,

אַךְ לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם!

לֹא רַק צְרִיחַָה – צָרִיךְ לִשְׁמוֹעַ

גַּם קִשְׁקוּשׁוֹ שֶׁל זוּג הַטְּרָם.

הָהּ, אִיצִיקְל, חִגֵּר חֵלֵכָה!

אוֹתִי – הַדִּין, אוֹתְךָ – הַטְּרָם…

כָּל זֶה לְךָ גָּרְמוּ פְּסָלֶיךָ

וְלִי – שִׁירַי, תִּפַּח רוּחָם.