וְשׁוּב! אִם לֹא לְמַעֲנִי – לְמַעֲנֶךָ –
אַל דַּף, אַל טוּר אֵלַי, אַל אוֹת!
אָמַרְתִּי, כִּי תְּצַו לְנִין וָנֶכֶד –
וּבַסּוֹף סִכְלוּת כָּזוֹ, מִין שְׁטוּת כָּזֹאת!
עֲדֶן צַלְצֵל תּוֹסִיפָה בַּכּוֹסוֹת –
בְּרָכָה לְבַטָּלָה! רֵיקוֹת הֵן כְּבָר מִיָּיִן.
מֵחֵיק סְגִינוֹ בַּקְבּוֹקֵי יַ"שׁ צְלוּלִים
לֹא עוֹד יוֹצִיא בּוֹבּרוֹבְסְקִי אֶלְעָזָר1,
לֹא עוֹד זַרְחִין אַגַּב שְׁטִיפַת כֵּלִים
יָרֹן בְּחַיִל “קוּמוּ, הַגּוֹלִים,”
לֹא עוֹד וִילְקוֹבִיץ יְסַלְסֵל קְמוּץ־עַיִן.
נָמוֹגָה הַמְּסִבָּה הָעַלִּיזָה
וּבַעַל הַשִּׂמְחָה גּוֹלֶה כְּקַיִן.
חַיִּים בְּלָעַתְנִי אֶרֶץ הַגְּזֵרָה,
יוֹמִי דּוֹעֵךְ בְּמַחְפְּרוֹת הַפֶּרֶךְ;
אֵתִי כִּי יַךְ בְּעֶצֶם אֲפֹרָה
אֲנִי אוֹמֵר: אַשְׁרֵךְ, הַמַּמּוּתָה!
חָיִית וָמַתְּ לִפְנֵי תְּקוּפַת־הַקֶּרַח.
אָכֵן, זוֹ שִׁירָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ.
אֲבָל רֵעֵינוּ וְאַתָּה, אַתָּה –
הַלְוַאי וְתִגָּאֲלוּ הָשַׁתָּא.
הוֹי, רוֹבֶּרְט, רוֹבֶּרְט, שָׁוְא תִּפְרוֹשׂ כַּפֶּיךָ
אֶל שֶׁמֶשׁ פִּרְסוּמִי. חֻמָּהּ רָחוֹק,
אוּלָם צִנַּת סִבִּיר –
אוֹ כְּלוּם עֲדֶן לֹא הִשְׂכִּילְךָ הַפֶּגַע?
אִם לֹא לְמַעֲנִי – לְמַעֲנֶךָ –
אַל דַּף, אַל טוּר אֵלַי, אַל אוֹת!
לְךָ “שָׁנִים” יוֹסִיפוּ עַל “שְׁנוֹתֶיךָ” –
אֵין צֹרֶךְ לְהַרְבּוֹת בְּדֻגְמָאוֹת.
אַל־נָא לַשָּוְא תְּנַחֲמֵנִי, רֵעַ!
מַה לִּי “כָּל־בּוֹ” כָּבֵד בֶּן אֶלֶף דּוֹר?
עָלִי הַקַּל בּוֹ לֹא יִמְצָא מָדוֹר.
אָבִיב צְפוֹנִי גִּדְּלוֹ בְּנוֹף קֵרֵחַ.
סוּפַת צָפוֹן תְּטַלְטְלוֹ בִּילֵל.
הֱיֵה שָׁלוֹם, רֵעִי, וְהִגָּאֵל –
וּשְׁכַח אֶת הַפּוֹשֵׁעַ יִשְׂרָאֵל.
*
נ.ב
פָּסַקְתָּ כִּי “נַשְׁכִּימָה לַבִּנְיָן2”
לֹא אַי־אַי־אַי;
יוֹסֵף פָּסַק אַחֶרֶת: “מְצֻיָּן.”
וְעוֹד יוֹסֵף: “אַי־אַי!”
מַה לִּי דֵּעוֹת רֵעַי?
מַה דִּין לִי וְדַיָּן
הַשִּׁיר פֻּרְסַם בְּאַ"י 3 –
דָּי!