הִתְחָרוּ זָמִיר עִם קוּקִיָּה

וְעִם עוֹרֵב

קוֹל מִי יוֹתֵר עָרֵב

וְנוֹחַ לִשְׁמִיעָה.

וּבְעוֹד כָּל צַד טָרַח לִמְצוֹא סִיּוּעַ

פָּגַע בָּהֶם חֲמוֹר,

מֵבִין יָדוּעַ,

וְכֹה פָּסַק אֲרֹךְ־הָאֹזֶן:

רָפֶה קוֹלְךָ, זָמִיר, בְּשִׁיר מִזְמוֹר,

בִּתְקִיעוֹתַיִךְ, קוּקִיָּה, אֵין חֹסֶן;

אָמְנָם חַזָּנוּתְךָ, עוֹרֵב –

דַּעְתִּי… מִקּוֹל שְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד.

שִׁירְךָ אָמְנָם עָרֵב

גַּם נוֹחַ לִשְׁמִיעָה,

אַךְ נֵזֶר הַנְּגִינָה וּמְרוֹם שִׂיאָהּ –

אִי־אַ! אִי־אַ!