אָכֵן, מֶזֶג־אֲוִיר אִי־שָׁכִיחַ! –

תִּימְרוֹת חוֹל, עֲנָנִים, סְעָרָה.

אֵין זֹאת כִּי בִּמְדוֹר הָרָקִיעַ

אַף שָׁם אֵין הַכֹּל כַּשּׁוּרָה.

אֵין זֹאת כִּי יוֹבִיס מָעַל מַעַל,

שוּׁב שָׁגָה בְּאַהֲבַת בַּת־חַוָּה;

הַפְּלוֹנִית קוֹבְלָה וְהַבַּעַל

שׁוֹתֵק וּמְקַבֵּל נְזִיפָה.

הוּא שׁוֹתֵק. אַךְ הִנֵּה מִתְנַעֵר הוּא,

קֶמֶט מִצְחוֹ מִשְׂתָּרֵג כִּנְחַשׁ זַעַם.

טְרַח! קְדֵרוֹת מִשְׁתַּבְּרוֹת, וַי לְהֶרָה!

קוֹרְאִין הַבְּרִיּוֹת לָזֶה “רַעַם”.

זוּגָתִי, אַל תֹּאמְרִי: מָשָׁל הֶרָה

וְכִי יוֹבִיס לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא,

יֵשׁ קְדֵרוֹת, קַלָּחוֹת… הִזָּהֵרִי,

בְּלִבִּי מִתְחוֹלֶלֶת סְעָרָה.

עוֹד מְעַט וְאֶת כָּל כְּלֵי־הַחֶרֶס

אֲנַפֵּץ לְשִׁבְרֵי־שַׁבְרִירִים.

עֵסֶק זֶה וְהִלְכוֹת דֶּרֶךְ־אֶרֶץ

לָמַדְתִּי מֵאֵלִים אַדִּירִים.