כֵּן, כֵּן, שָׂרִיד יְהִי לְשִׁירַי,

לוּ גַּם לְבַיִת מִשִּׁיר וּלְשִׁיר מִן קֹבֶץ –

הוֹדוֹת לְךָ, הַטּוֹב בַּחֲבֵרַי,

הוֹדוֹת לְךָ, יוֹסֵף מִינְקוֹבִיץ¹!

כִּי יֵשׁ מֵנִיעַ לַמְּכוֹנָה, דּוֹחֵף

לָאוֹרְלוֹגִין קְפִיץ אוֹ סְתָם־מִין־כֹּבֶד.

מִי מֵרִשּׁוּל עוֹרְרַנִי? מִי? – יוֹסֵף!

מֵעֵין קָפִיץ הָיִיתָ לִי, מִינְקוֹבִיץ!