אַדָּר עִם אַדֶּרֶת,
אַדֶּרֶת עִם אַדָּר…
הִיא אֵינָה נִזְהֶרֶת,
הוּא אֵינוֹ נִזְהָר.
אָמְרוּ לָסֹל דֶּרֶךְ
אֶל עֵבֶר הַנָּהָר,
נִתְבַּקֵעַ הַקֶּרַח
כִּזְכוּכִית נִשְׁבָּר.
נָפְלוּ לַמַּחְתֶּרֶת –
אָבַד אַדָּר, אָבַד!
רַק הָאַדֶּרֶת
הֶעֱלוּ בִּלְבָד.
טְפָחוּהָ, טִלְטְלוּהָ
לֹא שָׁב רוּחָהּ, לֹא שָׁב!
סְחָטוּהָ, יִבְּשׁוּהָ –
לַשָּׁוְא! לַשָּׁוְא! לַשָּׁוְא!
צַדֶּקֶת שֶׁבְּאַדֶּרֶת –
בְּלִי פְּגָם, בְּלִי רְבָב, בְּלִי טְלָאי.
נַסְפִּיד אֶת הַנִּפְטֶרֶת:
וַי! וַי! וָי!
נָכִין אֲרוֹן־אֹרֶן
בּוֹ עַד הַסְּתָו תָּלִין.
נִזְרוֹק מְלֹא הַחֹפֶן
עָלֶיהָ נַפְטָלִין.