פַּרְדֵּס קָדוּם בַּגַּיְא נָטוּעַ,
פַּרְדֵּס בְּלִי רֶמֶז, דְּרוּשׁ וָסוֹד.
מִימֵי עוֹלָם עַל מֵי מַבּוּעַ
שִׂגְשֵׂג שַׂגִּיא אִילָן דִּקְשֹׁט.
יוֹמָם רִשְׁרֵשׁ וְלֵיל רִשְׁרֵשׁ,
לְשׁוֹן טְרָפָיו הַכֹּל שָׁמֵעוּ –
הָעוֹף, הָרֶמֶשׂ הָרוֹחֵשׁ…
שׁוּנָר אַף הוּא הִסְכִּים: “מְיָאוּ”.
אַךְ מָאן־דְּהוּ הִבְקִיעַ הֵנָּה
לְבַקֵּשׁ רֶמֶז, דְּרוּשׁ וָסוֹד,
הִפְשִׁיל אֶת שַׁרְוּולָיו וּבְהֶנֶף
נָעַץ גַּרְזֶן בְּעֵץ הַקְּשֹׁט.
נָפַל בְּרַעַם הָעֲנָק;
וְעֵרֶב רַב בָּא אֵי־מֵאַיִן.
נֻסַּר, בֻּקַּע הָעֵץ עַד דַּק,
בָּאֵשׁ דָּנוּהוּ וּבַמַּיִם.
* * *
חִנָּם אָמְרוּ לִתְפֹּר לַשֶּׁקֶר
לְבוּשׁ מִנְּיָר אִילָן דִּקְשֹׁט –
עַל פְּנֵי תֵבֵל עָרֹם כַּשֶּׁקֶל
עוֹבֵר כָּזָב בְּלִי דְּרוּשׁ וָסוֹד
לנינגרד במאסר 31.3.35