הֹלֶם טֶלֶף־סוּס וְנִצְנוּץ כְּלֵי־זַיִן…

נְאוּם הָאַטְמָן אֶל כַּת הַיְדַּמָּקָיו:

“הַטּוֹחֵן הוּא זִ’יד.” קָפְצוּ מִן הָאֻכָּף…

שְׁחוֹרֵי מַגָּף פָּרְצוּ אֶל הָרֵחַיִם,

יָצְאוּ סְמוּקֵי מַגָּף – –

הֹלֶם טֶלֶף־סוּס וְנִצְנוּץ כְּלֵי־זַיִן…

בָּא סַיָּר צָעִיר מִן הַחַיִל הָאָדֹם:

“אֶל אָבִי אָסוּר, אֶפְקְדֵהוּ לְשָׁלוֹם.” –

פָּזִיז וְקַל קָפַץ אֶל הָרֵחַיִם,

יָצָא – קָדַר לוֹ יוֹם – –

הֹלֶם טֶלֶף־סוּס וְנִצְנוּץ כְּלֵי־זַיִן…

שָׁב סַיָּר צָעִיר אֶל מַחֲנֵהוּ, אֶל דִּגְלוֹ.

רוּחַ־סְתָו חָבְטָה הַקֶּמַח מִמְּעִילוֹ,

חָבְטָה מִכּוֹבָעוֹ, אַךְ הַצְּדָעַיִם

לֹא עוֹד יַשְׁחִירוּ, לֹא! – –

לנינגרד 17.1.1935