רהיט

וּבְכֵן, מָה רַב טוּבְךָ / אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ,

פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ / נֶגֶד בְּנֵי אָדָם.

טוּבְךָ, אֶחָד בְּחֶשְׁבּוֹן, גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ – / טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ.

טוּבְךָ – בְּמַעֲלָה הֶעֱמַדְתּוֹ, וּמִשָּׁם מוֹעִילִי; / עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יֵיטִיב יְיָ לִי.

טוּבְךָ – רֹאשׁ כְּבוֹדוֹ נוֹרָא עַל כָּל חֵיל סְבִיבוֹ, / וּפָחֲדוּ אֶל יְיָ וְאֶל טוּבוֹ.

טוּבְךָ – הֶרְאֵיתָ אֲחוֹרָיו לְנֶאֱמַן מְעוֹנֶךָ: / ׳אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ׳.

טוּבְךָ – מְעִידוֹ לְבוּשׁ אוֹר, וְהַחָכְמָה עֶדְיוֹ, / כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָּפְיוֹ?

טוּבְךָ בְּתוֹכִי שִׁכַּנְתָּ, וַיִּשְׂמְחוּ הֲמוֹנַי / עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יְיָ.

טוּבְךָ נִגְלָה בְּשׂוּמוֹ תַּחְתַּי גְּבוֹהִים – / אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים.

טוּבְךָ עֶזְרָתִי מִיַּד אַנְשֵׁי לָצוֹן – / שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן.

טוּבְךָ זָכַרְתִּי לְסָמְכֵנִי רוּחַ נְדִיבָה, / וְהֵשִׁיב יְיָ לִי טוֹבָה,

טוּבְךָ רַבֶּה כַּיּוֹם לְשַׂמֵּחַ הֲמוֹנַי, / וְנָהֲרוּ אֶל טוּב יְיָ.

טוּבְךָ אָז וַעֲדֶן – וִיהִי עַל נִבְרָאֶיךָ / טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ.