סליחה

קוֹל מְבַשֵּׂר יֵשַׁע לְעַם נֶאְלָח

בִּי, אֲדֹנָי, שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח!

אוֹר נְסָה עַל כּוֹכָב וּמֶרְכָּבָה,

קוּם וְנַהֵל עֵדֶר אֲשֶׁר נִשְׁבָּה,

אִם בְּשִׁבְיוֹ מָעַל וְחֵטְא הִרְבָּה –

רַב חֲסָדִים אַתָּה וְאֵל סַלָּח.

בֵּן בְּמוֹקְשׁוֹ נוֹאַשׁ לְיוֹם חֻפְשׁוֹ,

כִּי לְכוֹבְשׁוֹ נִזְרוֹ וְצִיץ קָדְשׁוֹ;

שַׁח – הֲיִגְדַּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ

עוֹד? הֲיִצְמַח אַחַר אֲשֶׁר גֻּלָּח?

רָשׁ וְתוֹשָׁב מֵאָהֳלוֹ נֶעְקַר,

סוֹד חֲלוֹמוֹ נֶעְלַם וְלֹא נִסְקַר,

דַּת אֱלֹהָיו שָׁמַר וְלֹא שָׁקַר,

כִּי בְרִיתוֹ שָׂם לוֹ בְרִית מֶלַח.

הַט יְמִינָךְ שֵׁנִית וְיָד הוֹסֵף;

קוּם, קְנֵה לָךְ נִמְכַּר בְּלִי כֶסֶף,

רוּם, נְשָׂא נֵס לֶאְסֹף שְׁאָר יוֹסֵף

מִסְּפָרַד, מִצָּרְפַת וַחְלַח.

מִמְּשִׁיחָךְ קֵץ גַּל – וְזָר הָפֵץ,

פִּיו כְּמֵאָז שִׁיר גָּדְלְךָ חָפֵץ,

כִּי בִּלְתָּךְ אֵין לוֹ לְכָל חֵפֶץ –

כִּי בְיָדוֹ כָּל חֶפְצְךָ יִצְלַח.