פזמון

אֲסִיר מַעַל / יְצַף פֹּעַל / אֱמוּנַת יָהּ בְּנִפְלָאָיו;

שְׁתֵי נְפָשׁוֹת / בּוֹ קָשׁוֹת: / זֹאת תִּזְעַף, וְזֹאת תִּתְאַו,

וּבַנְּשָׁמָה / הַחֲכָמָה / יְרַפֵּא לְכָל תַּחְלוּאָיו –

מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו?

פְּקַח עַיִן, / כִּי אַיִן / יְסוֹד הַכֹּל וְתַבְנִיתוֹ,

וְהָאֶחָד / בְּלִי כַחַד / בְּחֵפֶץ יַעֲצֹר אֹתוֹ;

בְּהוֹעִילוֹ / נָתַן לוֹ / יֵשׁ, וַיְהִי בִּהְיוֹתוֹ.

בְּצִלּוֹ חֲסֵה / וְחֻקּוֹ עֲשֵׂה / וְיָסֶךְ לָךְ בְּאֶבְרָתוֹ,

וְאַל תָּמֵר, / וְהִשָּׁמֵר / לְחַפֵּשׂ סוֹד תְּכוּנָתוֹ;

וְלֹא יָכִיל / לֵב לְהַשְׂכִּיל / אֲשֶׁר עָלָיו וְלִקְרָאתוֹ,

וּמַהְלָלוֹ / כְּמִפְעָלוֹ / כְּתַכְלִיתוֹ כְּרֵאשִׁיתוֹ,

מְאֹד נֶאֱמָן / הֱיוֹת כַּזְּמָן / וְכַמָּקוֹם לְנִבְרָאָיו.

מְאַס תֵּבֶל, / אֲשֶׁר תֶּבֶל / בְּסֵתֶר תַּעֲשֶׂה כִשְׁמָהּ:

תְּכַבֶּדְךָ – / לְאַבֶּדְךָ, / לְהַפִּילְךָ בְּפַח חֶרְמָהּ;

וְתַשִׂיאֲךָ / וְתַבְרִיאֲךָ / בְּהוֹנָהּ, עַד תְּהִי עִמָּהּ –

וְהִיא תְמִיתְךָ / וְתַשְׁחִיתְךָ / וְתָשִׂים חָמְדְּךָ לַחְמָהּ;

וְנוֹצָרִים / נִבְעָרִים / אֲשֶׁר אֵחֲרוּ לְהַאֲשִׁימָהּ.

וְלַאֲגֻדָּה / הַכְּבוּדָּה / תְּנָה לֵב וּטְעַם טַעֲמָהּ,

תְּכוֹנֶנְךָ, / תְּלַבֶּנְךָ / וְתַעַלְךָ לְעוֹלָמָהּ –

וְיוֹצֶרְךָ / יִצֳּרֶךָ / כִּי קָרוֹב הוּא לְקֹרְאָיו.