סליחה(?)

אֶקֹּד לְךָ אֵל וַאֲזַמֶּרְךָ, / כִּי עֵינֵי לְבָבִי רֹאוֹתֶיךָ,

לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, / לְהוֹדִיעַ בַּלֵּילוֹת אֱמוּנָתֶךָ.

בְּכֹחֲךָ אָצַלְתָּ מֵאַיִן יֵשׁ, וּבִינָה / הֲכִינוֹתָ בְּלִי קֶצֶב וּתְכוּנָה –

וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא / וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה?

רַחוּם, חֲסָדִים לַעֲבָדֶיךָ הַגְבִּירָה / וַחֲרוֹן אַפְּךָ מִמֶּנִּי הָסִירָה

וּמֵעַמְּךָ, שֶׂה בֵין אֲרָיוֹת פְּזוּרָה; / לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה.

הֲכִי שִׁמְךָ הַמְיֻחָד עוֹמֵד עָמוֹד / לָנֶצַח, וְזוּלָתְךָ מִי יוּכַל לַעֲמֹד?

עַל כֵּן לְךָ נָאֶה הֶהָדָר וְהַכָּבוֹד / וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד.

מָרוֹם, עַל כֵּן, שׁוֹכֵן שְׁמֵי עֶרֶץ, / כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר צַדִּיקֵי אֶ[רֶץ],

וְהַנְחִילֵנוּ חַיִּים וְיָבוֹא בֶן פֶּרֶץ – / כִּי מַלְכוּתְךָ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.

חֲנוֹן בְּנֵי צִיּוֹן עִירֶךָ / וְקַבֵּץ פְּלֵיטַת עֲדָרֶיךָ –

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי / וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ.

זוֹכֵר בְּרִית שְׁלֹשֶׁת אֵיתָנֶיךָ, / קְרָא דְרוֹר לְעַם קָרָאתָ בָּנֶיךָ,

וּזְכֹר תאמר צִיר אֱמוּנֶיךָ – / וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ.