לִי אוֹמְרִים, כִּי שֶׁקֶר כָּל דֵּעָה חָפְשִׁיָּה,
כִּי כֻלָּן אַךְ הָרִים הַתְּלוּיִים בִּשְׂעָרָה;
עֲדֵי־עַד עַל אֲדָמָה כֹּה נִשְמַע תַּאֲנִיָּה,
עַל חֶשְׁכַת בְּנֵי אָדָם לֹא תוֹפַע נְהָרָה – –
לִי אוֹמְרִים, לָנֶצַח תְּהִי עָקַת הֲמוֹנִים
מִיַּחַשׂ וָכֶסֶף כִּבְיָמִים קְדוּמִים;
לָעַד לֹא יִשְׁבְּתוּ – עֲבָדִים וַאֲדוֹנִים,
וְעָרִיצִים יָמֹדּוּ בְּשָׁעֳלָם לְאֻמִּים – –
לִי אוֹמְרִים, לָנֶצַח עַל כִּכַּר אֲדָמָה
נַהֲרֵי דָם אָדָם וּנְחָלִים יִזֹּלוּ;
וַאֲרָצוֹת יַהַפְכוּ, וּמְדִינוֹת לִשְׁמָמָה,
קִנְאָה גּם שִׂנְאָה לָנֶצַח יִמְשֹלוּ – –
וְעַל עַמִּי לִי אוֹמְרִים, כִּי כַאֲשֶׁר נִדַּחְנוּ,
בִּשְׁפַל הַמַּדְרֵגָה כֹּה נֹאבַד לָנֶצַח;
מֵחֲמַת הַמֵּצִיק כַּאֲשֶׁר שָׁחַחְנוּ
כֵּן עֲדֵי עוֹלָם לֹא נָרֶם עוֹד מֵצַח – –
לִי אוֹמְרִים – אַךְ לִבִּי לוֹ זָרָה כָּל אֵימָה;
אִם לֵב עוֹד יִפָּעֵם, עוֹד רוּחַ בַּגָּבֶר,
מַאֲמִין אָנֹכִי בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה:
עֲלוּקוֹת יְמֵי קֶדֶם עוֹד יִמְצְאוּ קָבֶר.
לַיִל עוֹד יָגֹז, גַּם יָגֹז עוֹד אֶמֶשׁ,
רְאוּ כַנְפֵי בֹקֶר בַּמִזְרָח, רְאוּ שָׁם!
רְאוּ, טֶרֶם צֵאתוֹ שָׁם יִרְחַץ הַשֶׁמֶשׁ
בְּנַחַל נְגֹהוֹת כְּמוֹ בְנַחַל דָּם!
[תרל"ז]