לוגו
יִשְׂרָאֵל רֵיש דוּכְנָא מְנַצֵחַ אֶת הַשָׂטָן.
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

הַיֶלֶד יִשְׂרָאֵל גָדַל וְהָיָה לְנָעַר.

וְהַנַעַר – אָמְרוּ אַנְשֵי עִירוֹ – מְשֻלָח וְנֶעֱזָב, אֵינוֹ לֹמֵד תּוֹרָה, אַךְ קְרִיאָה עִבְרִית וּמְעַט חֻמָש הוּא יוֹדֵעַ. אֲבָל כֻּלָם הוֹדוּ שֶאֵינֶנוּ שוֹבָב אַךְ מוּזָר בַּהֲלִיכוֹתָיו. וְאוּלָם מֵאֲשֶר הוּא בֶּן צַדִיק לֹא שָמוּ לֵב לַהֲלִיכוֹתָיו אֵלֶה, וְאַחַד הַמְלַמְדִים שָׂכַר אוֹתוֹ לִהְיוֹת לוֹ רֵיש דוּכְנָא1). וְרֵיש דוּכְנָא זֶה שוֹקֵד עַל עֲבוֹדָתוֹ הָיָה. בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הָיָה בָא אֶל הַיְלָדִים, רֹחֵץ אֶת יְדֵיהֶם וּפְנֵיהֶם וְאָמַר אִתָּם “מוֹדֶה אֲנִי” וּ“בְרָכוֹת”. אַחֲרֵי כֵן הָיָה מוֹלִיכָם אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת, מְבִיאָם אֶל הַחֶדֶר, מְלַמְדָם “אָלֶף־בֵּית”, אֶת צֵרוּפֵי הָאוֹתִיוֹת וְהַנְקוּדוֹת וּמְעַט קְרִיאָה וּמְשִיבָם אֶל בָּתֵּי הוֹרֵיהֶם. וִלֹא כְּהוֹלִיךְ כָּל רֵיש דוּכְנָא אֶת תַּלְמִידָיו הָיָה יִשְׂרָאֵל מוֹלִיךְ אֶת הַיְלָדִים, שֶנִמְסְרוּ לְיָדוֹ: בְּשָעָה שֶהוֹלִיךְ אוֹתָם הָיָה מְזַמֵר אִתָּם בְּקוֹל נָעִים וְנִפְלָא מְאֹד, שֶּכְּמוֹתוֹ לֹא נִשְמַע לְעוֹלָמִים וּבִנְגִינָה עֲרֵבָה וּמְתוּקָה, אֲשֶר חָדְרָה אֶל כָּל הַלְבָבוֹת וְהִרְנִינָה אֶת כָּל הָעֹלָמוֹת. עַיִן בְּעַיִן מַמָש רָאוּ בְנֵי הָאָדָם, שֶהַשָמַיִם וְהָאָרָץ, הָאִילָנוֹת וְהַדְשָאִים, הַצִפֳּרִים, הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיוֹת וְאַף הָאֶבֶן מִן הַקִיר מְזַמְרִים עִם הַיְלָדִים וּמַנְהִיגָם יַחְדָו.

וְגַם בַּמָרוֹם לָבְשוּ מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן גִיל בְּשָעָה שֶיִשְׂרָאֵל הָיָה מְהַלֵךְ עִם הַיְלָדִים וּמְזַמֵר, וְגַם הֵם אָמְרוּ שִירָה לֵאלֹהֵי מָרוֹם. כָּל הָעֹלָמוֹת כֻּלָם מָלְאוּ זִמְרָה וְשִירָה, שִׂמְחָה וְחֶדְוָה. רַק הַשָׂטָן וְשֵדֵי הַשַחַת נֶעֶצְבוּ אֶל לִבָּם מְאֹד: אֵין בְּכֹחָם לְהָרֵעַ וּלְהַשְחִית וּלְהַרְבּוֹת עִצָבוֹן בָּעוֹלָם, וְלָמָה זֶה הֵם חַיִים?

וְקָמָה מְהוּמָה גְדוֹלָה בַשְאֹל. הַשֵדִים צָרְחוּ מָרָה וְכֻלָם יַחְדָו סָבְבוּ עַל הַשָׂטָן וְקָרָאוּ:

– הוֹשִיעָה, אֲדוֹנֵנוּ! הִנֵה קָם עָלֵינוּ נַעַר עִבְרִי לְהַשְמִידֵנוּ; וְאַתָּה, הַשָׂטָן, רֹאש הַשֵדִים וְכָל מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה גַם לְנַעַר לֹא תוּכָל?!

כְּרֶגַע עָלָה הַשָׂטָן מִן הַשְאֹל וּבָא אֶל אוֹתָהּ הָעִיר, שֶבָּהּ הָיָה הַנַעַר יִשְׂרָאֵל רֵיש־דוּכְנָא וְנִתְלַבֵּש בְּגוּפוֹ שֶל אַחַד הַמְכַשְפִים, אֲשֶר הָיָה שָם.

וְרֵיש־הַדוּכְנָא, כְּדַרְכּוֹ, מוֹלִיךְ אֶת הַיְלָדִים מִבָּתֵּי הוֹרֵיהֶם אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת בְּשִירָה וּבְזִמְרָה וְכָל הָעֹלָמוֹת כֻּלָם מְלֵאִים שִירָה וְזִמְרָה.

רָאָה הַמְכַשֵף וְנֶהְפַּךְ לְחַיָה רָעָה, שֶדַרְכָּה לִטְרֹף יְלָדִים, וּבָא אֶל הָרְחוֹב, שֶבּוֹ הָלְכוּ הַיְלָדִים וְזִמֵרוּ. רָאוּ הַיְלָדִים אֶת הַחַיָה הָרָעָה וְכֻלָם נָסוּ בְּבֶהָלָה. וְהַבֶּהָלָה נוֹרָאָה הָיְתָה. יְלָדִים אֲחָדִים חָלוּ מֵרֹב פַּחְדָם. יָרְאוּ הַהוֹרִים לְנֶפֶש יַלְדֵיהֶם, וּמֵאֲנוּ לְהוֹסִיף וְלִמְסוֹר אוֹתָם בְּיַד יִשְׂרָאֵל רֵיש־הַדוּכְנָא.

חָדְלָה הַזִמְרָה מִן הָעלמוֹת, וְהַתֵּבֵל וּמְלֹאָה נִמְלְאָהּ עִצָבוֹן.

וְאוּלָם יִשְׂרָאֵל רֵיש הַדוּכְנָא זָכַר הֵיטֵב אֶת הַדְבָרִים, אֲשֶר אָמַר לוֹ אָבִיו לִפְנֵי מוֹתוֹ. – זָכֹר תִּזְכֹּר כָּל יָמֶיךָ, כִּי ה' אִתְּךָ וְלֹא תִירָא מִכָּל פָּגַע.

וְחִזֵק יִשְׂרָאֵל אֶת לִבּוֹ בֵּאלֹהֵי הַשָמָיִם, וְחָזַר עַל בָּתֵּיהֶם שֶל הוֹרֵי הַיְלָדִים וְדִבֵּר עַל לִבָּם וְהִתְחַנֵן לָהֶם, שֶיָשוּבוּ וְיִמְסְרוּ בְיָדוֹ אֶת הַיְלָדִים, וְגַם הִבְטִיחָם בְּשֵם אֱלֹהִים, שֶהוּא יָקוּם עַל הַחַיָה הָרָעָה, אִם תִּתְנַפֵּל עַל הַיְלָדִים, וְיַהֲרֹג אוֹתָהּ. זָכְרוּ אַנְשֵי הָעִיר אֶת הַנִסִים שֶנַעֲשׂוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֲבִי יִשְׂרָאֵל וְאֶת הַשִׂמְחָה וְהַחֶדְוָה, שֶהָיְתָה שוֹרָה בָעוֹלָם בְּשָעָה שֶרֵיש־דוּכְנָא זֶה הָיָה מוֹלִיךְ אֶת הַיְלָדִים, וּמָסְרוּ לוֹ מֵחָדָש אֶת יַלְדֵיהֶם. וְשוּב מוֹלִיךְ יִשְׂרָאֵל רֵיש הַדוּכְנָא אֶת הַיְלָדִים בְּקוֹל זִמְרָה, וְשוּב נִתְמַלְאוּ הָעוֹלָמוֹת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, שִירָה וְזִמְרָה, וְשוּב נֶהְפַּךְ הַמְכַשֵף לְחַיָה רָעָה, שֶדַרְכָּהּ לִטְרוֹף יְלָדִים, וּבָא אֶל הָרְחוֹב, שֶבּוֹ הָלְכוּ רֵיש־הַדוּכְנָא עִם הַיְלָדִים.

וּמִיַד הִרְגִיש בּוֹ רֵיש־הַדוּכְנָא. הִרְגִיש בּוֹ עוֹד לִפְנֵי אֲשֶר רָאוּ הַיְלָדִים אֶת תְּמוּנַת הַחַיָה, וְהֵרִים אֶת מַקְלוֹ וְהִכָּה בּוֹ עַל רֹאשָהּ וַהֲרָגָהּ.

הָלֹךְ וְזַמֵר הָלַךְ רֵיש־הַדוּכְנָא בְּרֹאש הַיְלָדִים אֶל עֵבֶר בֵּית־הַכְּנֶסֶת, וּבְאוֹתָהּ שָעָה מָצְאוּ בְנֵי־הָעִיר אֶת הַמְכַשֵף מֵת.



  1. עוזר “למלמד”.  ↩