בָּאָה אִשָה לִפְנֵי הַמַגִיד מִקוֹזִינִיץ וּבָכְתָה מָרָה: בַּעֲלָהּ הַחַיָט עָזַב אוֹתָהּ זֶה כְבָר וְאֵינָהּ יוֹדַעַת הֵיכָן הוּא, וּלְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ אֵינָהּ יְכֹלָה. נִתְמַלֵא הַמַגִיד רַחֲמִים עָלֶיהָ וּפָקַד לְהָבִיא לְפָנֶיהָ סֵפֶל מָלֵא מָיִם.
– הִסְתַּכְּלִי בַמַיִם – אָמַר אֶל הָאִשָה – הִסְתַּכְּלִי הֵיטֵב, וַאֲשֶר תִּרְאִי, תַּגִידִי.
נִסְתַּכְּלָה הָאִשָה וְאָמָרָה:
– עִיר גְדוֹלָה אֲנִי רוֹאָה, וּבְתוֹךְ הָעִיר שְוָקִים וְחוּצוֹת, וּבְתוֹךְ הַשְוָקִים וְהַחוּצוֹת בָּתִּים, וּבְתוֹךְ הַבָּתִּים אֲנָשִים, נָשִים וָטַף, וְהָאֲנָשִים עוֹסְקִים בִּמְלָאכוֹת.
– וְאֶת בַּעֲלֵךְ אַתְּ רוֹאָה? – שָאַל אוֹתָהּ הַמַגִיד.
– רוֹאָה אָנִי – עָנְתָה הָאִשָה – וּבְיָדוֹ מַגְהֵץ וְהוּא מְגָהֵץ שַרְוֻל שֶל אַחַד הַבְּגָדִים. – חִטְפִי מִיָדָיו אֶת הַמַגְהֵץ וְאֶת הַשַרְוֻל – קָרָא אֵלֶיהָ הַמַגִיד – חִטְפִי וּקְחִי לָךְ!
הָאִשָה עָשְׂתָה כְדִבְרֵי הַמַגִיד וְהוֹצִיאָה מִן הַסֵפֶל מַגְהֵץ וְשַרְוֻל. אָז אָמַר הַמַגִיד אֶל הָאִשָה, שֶתֵּלֵךְ לְעִיר אַלְמוֹנִית וְתָסוּר אֶל בֵּית הָרַב וְתֹאמַר לוֹ, שֶבַּעֲלָה דָר שָם עִם אִשָה אַחֶרֶת, וְאִם יַכְחִיש הַבַּעַל וְיֹאמַר, שֶהִיא אֵינָהּ אִשְתּוֹ, תַּרְאֶה לוֹ אֶת הַמוֹפְתִים שֶבְּיָדָהּ.
הָלְכָה הָאִשָה וְעָשְׂתָה כַאֲשֶר צִוָה עָלֶיהָ הַמַגִיד.
שָמַע הָרַב שֶל הָעִיר אַלְמוֹנִית אֶת דִבְרֵי הָאִשָה, וְהָיְתָה כִמְשֻגָעָה בְעֵינָיו:
שָם, בְּעִיר רְחוֹקָה, בְּקוֹזִינִיץ, רָאֲתָה אֶת בַּעֲלָהּ עוֹשֶׂה בִּמְלַאכְתּוֹ בְּעִיר זוֹ וְשָם חָטְפָה אֶת אֲשֶר הָיָה בְיָדוֹ!
הוֹצִיאָה הָאִשָה מֵאַמְתַּחְתָּהּ אֶת הַמַגְהֵץ וְאֶת הַשַרְוֻל, אֲשֶר חָטְפָה בְסֵפֶל הַמַיִם בְּקוֹזִינִיץ מִיַד בַּעֲלָהּ, וְהִנִיחָה לִפְנֵי הָרַב.
– הַמַגְהֵץ מַגְהֵץ וְהַשַרְוֻל שַרְוֻל וְקוֹזִינִיץ רְחוֹקָה! – אָמַר הָרַב וְלֹא שָׂם לֵב לָאִשָה וְלִדְבָרֶיהָ.
וְאוּלָם הָאִשָה הִפְצִירָה בוֹ מְאֹד וּבְשוּם אֹפֶן לֹא רָצְתָה לָצֵאת מִבֵּיתוֹ, עַד אֲשֶר יִשְלַח לִקְרֹא אֶת בַּעֲלָהּ וְיַחְקֹר אוֹתָהּ. בִּכְדֵי לְהִפָּטֵר מִן הַ“מְשֻגָעָה”, מִלֵא הָרַב אֶת רְצוֹנָהּ וְצִוָה עָלֶיהָ לְהַמְתִּין בַּחֶדֶר הַסָמוּךְ לְחַדְרוֹ, לְבַל יִרְאֶה אוֹתָהּ בַעֲלָהּ בְּבֹאוֹ שָמָה.
בַּעַל הָאִשָה בָא וְהָרַב שָׂם לְפָנָיו אֶת הַמַגְהֵץ וְאֶת הַשַרְוֻל, אֲשֶר הֵבִיאָה הָאִשָה, וְאָמַר לוֹ:
– הַכֶּר נָא: הֲשֶלְךָ אֵלֶה?
נִסְתַּכֵּל הָאִיש, הִכִּיר וְקָרָא בְתִמָהוֹן:
– שֶלִי, שֶלִי! מֵאַיִן בָּאוּ אֵלוּ אֵלֶיךָ, רַבִּי!
וְסִפֵּר הָאִיש לָרַב, שֶבְּיוֹם פְּלוֹנִי, בְּשָעָה אַלְמוֹנִית, בְּשָעָה שֶהָיָה עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ, נִשְמְטוּ פִתְאֹם מִיָדָיו הַמַגְהֵץ וְהַשַרְוֻל וְאָבָדוּ.
שָמַע הָרַב וְהִתְפַּלֵא מְאֹד, אַךְ נוֹכַח לָדַעַת, שֶהָאִשָה אֵינָהּ מְשֻגָעָה וּדְבָרֶיהָ כֵנִים וְישָרִים. – אִשְתְּךָ חָטְפָה אֶת אֵלֶה מִיָדְךָ וְהִיא שֶהֵבִיאָה אוֹתָם לְכָאן – קָרָא אֵלָיו הָרַב וּמִיַד רָמַז לָאִשָה שֶבַּחֶדֶר הַשֵנִי, שֶתָּבֹא וְתִתְיַצֵב לִפְנֵי בַעֲלָהּ.
לֹא יָכל עוֹד הָאִיש לְכַחֵש וּלְהַגִיד, שֶזוֹ אֵינָהּ אִשְתּוֹ וְהָיָה אָנוּס לָתֵת גֵט לָהּ וּלְאִשְתּוֹ הַשְנִיָה, כַּדָת.
_____________