וְהַיָמִים יְמֵי מִלְחָמָה נוֹרָאָה. נַפּוֹלֵאוֹן הָרִאשוֹן, קֵיסַר צָרְפַת, אֲשֶר כָּבַש אֲרָצוֹת רַבּוֹת, עָלָה לַמִלְחָמָה גַם עַל רוּסִיָה וְצִבְאוֹתָיו עָבְרוּ דֶרֶךְ פּוֹלִין הַמְדִינָה. חָנָה לוֹ אֶחָד מִמַחֲנוֹת הַצָבָא הַגְדוֹלִים בַּיְעָרוֹת אֲשֶר בְּקִרְבַת קוֹזִינִיץ, וְרֹאש הַמַחֲנֶה, אֲשֶר שָמַע אֶת שֵמַע הַמַגִיד וְהַנִפְלָאוֹת שֶהָיָה עוֹשֶׂה, שָלַח לִקְרֹא אוֹתוֹ לָבֹא אֵלָיו. לְבַקֵש מֵאֵת הַמַגִיד, שֶיְבָרֵךְ אוֹתוֹ, כִּי יַצְלִיחַ בְּדַרְכּוֹ רָצָה אוֹתוֹ הַשָׂר. אֲבָל הַמַגִיד מֵאֵן לָלֶכֶת אֶל הַשָׂר. שָלַח רֹאש הַמַחֲנֶה שֵנִית לִקְרֹא אֶת הַמַגִיד, וְהוּא לֹא רָצָה לָלֶכֶת וּבְפֵירוּש צִוָה עַל הַשָלִיחַ, שֶיֹאמַר לְשוֹלְחוֹ, כִּי הַמַגִיד מִקוֹזִינִיץ אֵינוֹ רוֹצֶה לָלֶכֶת אֵלָיו וַאֲפִילוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו אֵינוֹ חָפֵץ.

– אִם הוּא יָבֹא אֵלָי – הוֹסִיף הַמַגִיד – אֲצַוֶה לִסְגוֹר אֶת הַדֶלֶת בַּעֲדוֹ.

שָמְעוּ אַנְשֵי בֵיתוֹ שֶל הַמַגִיד, מְקֹרָבָיו וְכָל אַנְשֵי הָעִיר אֶת הַדְבָרִים, אֲשֶר צִוָה לְהַגִיד לְרֹאש הַמַחֲנֶה, וְאֵימָה גְדוֹלָה מְאד נָפְלוּ עֲלֵיהֶם. עָצְרוּ בְּעַד הַשָלִיחַ וְהִתְחַנְנוּ אֶל הַמַגִיד, שֶיֵצֵא אֶל רֹאש הַמַחֲנֶה. הֲרֵי שַׂר זֶה בְּוַדַאי שֶיִתְקַצֵף, יָבֹא אֶל הָעִיר וְיַחֲרִיב אוֹתָהּ וְאֶת הַמַגִיד עִם כָּל הַיְהוּדִים אֲשֶר בָּעִיר יַהֲרֹג. וְהַמַגִיד דָחָה אוֹתָם מִלְפָנָיו:

– לֹא אֵלֵךְ! – אָמַר בְּהֶחְלֵט.

וְכַאֲשֶר הִרְבּוּ לְהַפְצִיר בּוֹ, אָמַר לָהֶם:

– בּוֹגֵד בְּמַלְכּוֹ הוּא וְחַיָב מִיתָה.

וְאָמְנָם עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיוֹם מֵת הַשַׂר הַהוּא. הוּא בְעַצְמוֹ יָרָה בְאֶקְדָח אֶל לִבּוֹ וָמֵת.

וְהַמַעֲשֶׂה שֶהָיָה כַּךְ הָיָה: מִכְתָּב כָּתַב אוֹתוֹ הַשַׂר אֶל אֶחָד מִשָׂרֶי הַצָבָא הַגְדוֹלִים אֲשֶר לְקֵיסַר רוּסִיָה וְשָלַח אוֹתוֹ עַל יְדֵי אַחַד הַיְהוּדִים. בְּאוֹתָהּ שָעָה כָתַב מִכְתָּב שֵנִי אֶל נַפּוֹלֵאוֹן קֵיסַר צָרְפַת וְשָלַח אוֹתוֹ בְּיַד יְהוּדִי אַחֵר. בְּמִכְתָּבוֹ אֶל שַׂר צְבָא רוּסִיָה כָתַב אוֹתוֹ הַשַׂר, שֶבִּשְׂכַר מָמוֹן רַב הוּא מוּכָן וּמְזֻמָן לַעֲבוֹר עִם כָּל חֵיל צְבָאוֹ אֶל מַעַרְכוֹת צְבָא רוּסִיָה וּלְהִלָחֵם בִּצְבָא נַפּוֹלֵאוֹן.

בְּמִכְתָּב שֶשָלַח אֶל הַקֵיסָר נַפּוֹלֵאוֹן הִבְטִיחַ הַשַׂר, שֶהוּא וְכָל חֵילוֹ מוּכָנִים בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע לִמְסוֹר אֶת נַפְשָם עַל כְּבוֹד מַלְכָּם וְתִפְאַרְתּוֹ, וְהִנָם מְחַכִּים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לִפְקֻדָה, שֶיֵצְאוּ לִקְרַאת הָאוֹיֵב וְיִלָחֲמוּ אִתּוֹ. אוֹתָם הַיְהוּדִים הַשְלִיחִים, יָצְאוּ לְדַרְכָּם וְנִזְדַמְנוּ לְפֻנְדָק¹ אֶחָד.

וְהַיוֹם יוֹם עֶרֶב שַבָּת הָיָה. בִּכְדֵי שֶלֹא יִשְׂאוּ אִתָּם בְּיוֹם הַשַבָּת חֲפָצִים שֶל מֻקְצֶה², הוֹצִיאוּ מִכִּיסֵי בִגְדֵיהֶם אֶת כָּל הַחֲפָצִים שֶבָּהֶם וְהַמִכְתָּבִים בְּתוֹכָם, וּמָסְרוּ אוֹתָם לְפִקָדוֹן לְיַד בַּעַל הַפֻּנְדָק. שָבְתוּ הַשְלִיחִים בְּאוֹתוֹ הַפֻּנְדָק, וּבְמוֹצָאֵי שַבָּת הֵשִיב לָהֶם בַּעַל הַפֻּנְדָק אֶת חֶפְצֵיהֶם. וְאוּלָם בְּחָפְזוֹ הֶחֱלִיף אֶת הַמִכְתָּבִים וְנָתַן לַיְהוּדִי שֶהָלַךְ אֶל שַׂר צְבָא רוּסִיָה אֶת הַמִכְתָּב שֶהָיָה כָתוּב לְנַפּוֹלֵאוֹן, וְאֶת הַמִכְתָּב שֶהָיָה כָתוּב לְשַׂר צְבָא רוּסִיָה מָסַר לַיְהוּדִי שֶהָלַךְ אֶל נַפּוֹלֵאוֹן.

קָרָא נַפּוֹלֵאוֹן אֶת הַמִכְתָּב וְרָאָה שֶאוֹתוֹ הַשַׂר אוֹמֵר לִבְגוֹד בּוֹ וְקָצַף מְאֹד, וּבְדַעְתּוֹ הָיָה לְהוֹצִיא פְקֻדָה לִתְלוֹת אוֹתוֹ. וְאוּלָם מֵאֲשֶר לֹא רָצָה לְבַיֵש אֶת צִבְאוֹתָיו וּלְפַרְסֵם שֶאֶחָד מִשָׂרָיו הַגְדוֹלִים נִתְחַיֵב לוֹ מִיתָה, שָלַח לוֹ אֶקְדָח, וְזֶה הֵבִין אֶת הָרֶמֶז שֶרָמַז לוֹ הַקֵיסָר בְּמַתָּנָה זוֹ, וְשָׂם קֵץ לְחַיָיו.

_________________

הַשְמוּעָה הִגִיעָה אֶל נַפּוֹלֵאוֹן, שֶבְּקוֹזִינִיץ נִמְצָא רַב, אֲשֶר מֵאֵן לְהִשָמֵעַ לְאוֹתוֹ הַשַׂר וְלָלֶכֶת אֵלָיו כַּאֲשֶר דָרַש מִמֶנוּ, בְּאָמְרוֹ שֶהוּא בּוֹגֵד בְּמַלְכּוֹ. וְהֵבִין, כִּי אִיש קָדוֹש הוּא הָרַב הַזֶה, וְנַפְשׁוֹ חָשְקָה לָקַחַת מֵאִתּוֹ בְרָכָה לִפְנֵי צֵאתוֹ בְרֹאש צִבְאוֹתָיו אֶל הַמִלְחָמָה. הִתְחַפֵּש נַפּוֹלֵאוֹן, לָבַש בִּגְדֵי רֹאש גְדוּד פָּשוּט וּלְקוֹזִינִיץ נָסָע. אוֹתוֹ הַיוֹם, שֶבּוֹ בָא נַפּוֹלֵאוֹן לְקוֹזִינִיץ, יוֹם פּוּרִים הָיָה, וְהַמַגִיד הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִדְרָש שֶלוֹ וְקָרָא אֶת הַמְגִלָה בְּקוֹל נָעִים וּבְהִתְלַהֲבוּת גְדוֹלָה, כְּדַרְכּוֹ. אֲבָל שֶלֹא כְדַרְכּוֹ קָרָא בִמְהִירוּת, מִלָה אַחֲרֵי מִלָה, פָּסוּק אַחֲרֵי פָסוּק, פַּרְשָה אַחֲרֵי פַרְשָה, וְהַכֹּל בְּלִי הֶפְסֵק. פִּתְאֹם, וְהִנֵה הַמַגִיד מֵרִים אֶת קוֹלוֹ וְצוֹעֵק:

“נָפֹל תִּפֹּל”!

וְשוּב נַעֲשָׂה קוֹלוֹ רַךְ, נָעִים וְהוּא קוֹרֵא הָלְאָה בִנְעִימָה מַפְסִיק בֵּין מִלָה לְמִלָה, בֵּין פָּסוּק לְפָסוּק, כְּדַרְכּוֹ. הַנֶאֱסָפִים בְּבֵית הַמִדְרָש תָּמֵהוּ: – מַה זֹאת נִהְיָתָה? הִבִּיטוּ כֹה וָכֹה וְרָאוּ, שֶרֹאש גְדוּד צָבָא בָא.

לֹא הִשְגִיחוּ בְּרֹאש הַגְדוּד שֶבָּא. לֹא הָרִאשוֹן מִבֵּין הַגוֹיִם הָיָה זֶה, שֶבָּא אֶל בֵּית מִדְרָשוֹ שֶל הַמַגִיד. רַבִּים מֵהֶם חָשְקוּ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַמַגִיד וְלִשְמוֹעַ אֶת תְּפִלוֹתָיו. הוֹסִיפוּ אֵיפוֹא לְהַקְשִיב לִקְרִיאַת הַמְגִלָה, וְלָאִיש הַזָר לֹא שָׂמוּ לֵב. אַךְ הִנֵה גוֹמֵר הַמַגִיד לִקְרֹא אֶת הַמְגִלָה וְהוּא הוֹפֵך אֶת פָּנָיו אֶל הַזָר וְקוֹרֵא בְקוֹל גָדוֹל:

“בָּרוּךְ… שֶחָלַק³ מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם!”

נִבְהֲלוּ כָל הַנֶאֱסָפִים מְאֹד. יָדְעוּ, שֶהַזָר הוּא מֶלֶךְ, אֲבָל לֹא יָדְעוּ אֵיזוֹ מֶלֶךְ הוּא: מֶלֶךְ סַכְּסוֹנִיָה, אֲשֶר מָשַל אָז בְּפוֹלִין, מֶלֶךְ צָרְפַת, אֲשֶר מָשַל עַל מוֹשְלִים רַבִּים, אוֹ אוּלַי מֶלֶךְ אַחֵר. אֲבָל בֵּין כַּךְ וּבֵין כַּךְ מְחֻיָבִים הָיוּ לִנְהוֹג בּוֹ כָבוֹד, וְהֵם לֹא חָלְקוּ לוֹ כָבוֹד. הַאִם לֹא יִנְקֹם מֵהֶם מֶלֶךְ זֶה אֶת נִקְמַת כְּבוֹדוֹ, אֲשֶר חִלֵלוּ?

אַךְ הִנֵה נִגַש אֵלָיו הַמַגִיד, מְרַמֵז לוֹ בְאֶצְבָּעוֹ, שֶיֵשֵב עַל הַסַפְסָל אֲשֶר לְיַד אֲרוֹן־הַקֹדֶש, וְהוּא עִם כָּל הַנֶאֱסָפִים גוֹמְרִים אֶת תְּפִלַת הַשַחֲרִית, כַּדָת, וְאַחַר כַּךְ בִּקֵש הַמַגִיד מֵאֵת הַזָר, שֶיִכָּנֵס אִתּוֹ אֶל חַדְרוֹ. הִסְכִּים הַזָר וְנִכְנַס, וְהַמַגִיד הוֹשִיב אוֹתוֹ בְכָבוֹד גָדוֹל עַל כִּסְאוֹ וְהוּא עָמַד לְפָנָיו, מַמָש כְּעֶבֶד לִפְנֵי הַמֶלֶךְ.

שָאַל הַזָר אֶת הַמַגִיד שְתֵּי שְאֵלוֹת: מֵאַיִן יָדַע, שֶהוּא מֶלֶךְ, וְאִם יָדַע, מַדוּעַ לֹא חָלַק לוֹ כָבוֹד תֵּכֶּף כְּשֶנִכְנָס, אַךְ קָרָא וְאֶת קְרִיאָתוֹ לֹא הִפְסִיק? וְהַמַגִיד הֵשִיב:

– וְכִי לְבַדְךָ, קִיסָר, נִכְנַסְתָּ? הֲרֵי הַשָׂר⁴ שֶלְךְ הוֹלֵךְ לְפָנֶיךָ. שָב הַזָר וְשָאָל:

– מֵאַיִן אַתָּה יוֹדֵעַ שֶאֲנִי קֵיסָר? אוּלַי מֶלֶךְ סְתָם אָנִי? עָנָה הַמַגִיד וְאָמָר:

– הֲרֵי הַשַׂר שֶלְךָ עָצוּם מִכָּל שְאָר הַשָׂרִים וְהוּא הִכְרִיעַ כַּמָה וְכַמָה שָרִים אֲחֵרִים. רְאִיתִיו וְיָדַעְתִּי, שֶאַתָּה הוּא הַקֵיסָר נַפּוֹל…

וְהַמַגִיד הִשְתַּקַע בְּמַחְשְבוֹתָיו רְגָעִים אֲחָדִים, וְאַחַר כַּךְ קָרָא: – עָצוּם וְנוֹרָא הַשָׂר שֶלְךָ, אֲבָל בְּשָעָה שֶנִכְנַסְתָּ אֵלַי עָמַדְתִּי לִפְנֵי שַׂר הַשָׂרִים, הַמֵקִים שָׂרִים, מְרוֹמְמָם וּמַשְפִּילָם וְגַם מַפִּיל אוֹתָם לַשָחַת. וְהֵרִים הַמַגִיד אֶת יָדָיו וְקָרָא בְקוֹל גָדוֹל:

– “וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה'!”

קָם נַפּוֹלֵאוֹן עַל רַגְלָיו וְעָמַד לִפְנֵי הַמַגִיד וְהִתְחַנֵן:

– רַבִּי, בָּרְכֵנִי, שֶאֲנַצַח בַּמִלְחָמָה. שָמַע הַמַגִיד אֶת הַבַּקָשָה הַזֹאת וּפָנָיו אָדְמוּ כָאֵש. הִפְנָה אֶת רֹאשוֹ לְכַאן וּלְכַאן כִּמְחַפֵּש עֵצָה לָצֵאת מִן הַמֵצָר. נָבוֹךְ הָיָה.

פִּתְאֹם הֵרִים אֶת יָדָיו וְקָרָא: – יְהִי רָצוֹן שֶתַּכֶּה אֶת אוֹיְבֶךְ! – “תְּנַצַח” – לֹא אָמָר.

________________

בְכָל הָאָרֶץ נָפוֹצָה הַשְמוּעָה: חֵיל נַפּוֹלֵאוֹן הוֹדֵף מִפָּנָיו אֶת צִבְאוֹת רוּסִיָה. הִנֵהוּ הוֹלֵךְ וְכוֹבֵש, הוֹלֵךְ וּמַחֲרִיב. עָרֵי רוּסִיָה וּכְפָרֶיהָ נָשַמוּ וְחֵילָהּ נִגָף. אֶחָד מֵחֵיל נַפּוֹלֵאוֹן רוֹדֵף אֶלֶף מִצְבָא רוּסִיָה. שָמַע הַמַגִיד, קָם מִכִּסְאוֹ וְנִגַש אֶל הַחַלוֹן, הִסְתַּכֵּל וְקָרָא:

– הַךְ, הַךְ! כְּבשׁ, כְּבשׁ! רְדוֹף, רְדוֹף! הַחֲרֵב, הַחֲרֵב! שָב הַמַגִיד וְיָשַב עַל כִּסְאוֹ וּבְמַחְשְבוֹתָיו הִשְתַּקָע. אֶת רֹאשוֹ הִטָה לַאֲחוֹרָיו וְעֵינָיו לַמָרוֹם הָיוּ נְשׂוּאוֹת וּמִפִּיו הִתְמַלְטוּ מִלִים:

– אֶת הַיְהוּדִים הִכּוּ, בְּאַף וּבְחֵמָה רָדְפוּ אוֹתָם. מְדִינוֹת כָּבְשוּ אוֹתָם הָרְשָעִים, מְדִינוֹת מְלֵאוֹת יְהוּדִים, וְאֶת בָּתֵּיהֶם הֶחֱרִיבוּ, מִדִירוֹתֵיהֶם גֵרְשוּ אוֹתָם וְאֶת פַּרְנָסָתָם לָקָחוּ. כְּסָבוּרִים הָיוּ: “לֵית דִין וְלֵית דַיָן”. יֻכּוּ הֵם, יֵרָדְפוּ, יִהְיוּ בָתֵּיהֶם חֲרֵבִים וְעָרֵיהֶם נִכְבָּשוֹת.

וְשוּב קָם מִכִּסְאוֹ נִגַש אֶל הַחַלוֹן הִסְתַּכֵּל וְקָרָא:

– וְאַתָּה, הַגֵאֶה, מַה זֶה עוֹלֶה עַל לִבֶּךָ? כְּסָבוּר אַתָּה שֶהָעוֹלָם הֶפְקֵר וְתֵלֵךְ וְתִזְכֶּה בּוֹ, בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ! אֶת הָאֻמוֹת תְּבַלְבֵּל וְאֶת הַדָתוֹת תְּבַטֵל! אֱלֹהִים בַּשָמַיִם וְאַתָּה – עַל הָאָרֶץ! “עַל דְאַטֵפְתְּ אַטְפוּךְ!” הִכִּיתָ עַמִים רַבִּים, וְאַתָּה תֻכֶּה, הִפַּלְתָּ מְלָכִים רַבִּים, וְאַתָּה תִּפֹּל! – " נָפֹל תִּפֹּל!"

וְשָב הַמַגִיד אֶל כִּסְאוֹ, יָשַב עָלָיו, וּפָנָה אֶל הַחֲסִידִים הַנִצָבִים לְפָנָיו, שָׂחַק וְאָמָר: – זֶהוּ מַה שֶקָרָאתִי לְפָנָיו בְּשָעָה שֶנִכְנַס לְבֵית הַמִדְרָש; “נָפֹל תִּפֹּל” – נָפֹל.. נַפּוֹלֵאוֹן, תִּפֹּל!

______________

לֹא אָרְכוּ הַיָמִים וּשְמוּעָה אַחֲרֵי שְמוּעָה בָאָה: צִבְאוֹת נַפּוֹלֵאוֹן הֻכּוּ! נַפּוֹלֵאוֹן נָס! חֵילוֹ נָסוֹג וּבָרַח בְּבֶהָלָה.

נִתְקַיְמָה בִרְכָתוֹ שֶל הַמַגִיד: אֶת אוֹיְבוֹ הִכָּה. וְגַם נְבוּאָתוֹ נִתְקַיְמָה: נָפֹל – נַפּוֹלֵאוֹן נָפַל וּתְקוּמָה לֹא הָיְתָה לוֹ עוֹד.