יוֹשֵב לוֹ הַָרַבִּי עַל כִּסְאוֹ וּמִצְטָעֵר מְאֹד. הֲמוֹנֵי חֲסִידִים עוֹמְדִים לְפָנָיו וְעֵינֵיהֶם מְפִיקוֹת תַּחֲנוּנִים. פְּלוֹנִי בָא לְבַקֵש רַחֲמִים עַל אִשְתּוֹ הַחוֹלָה וּמַחֲלָתָהּ אֲנוּשָה. אַלְמוֹנִי־הַגַלְגַל נֶהְפַּךְ עָלָיו וְאֵין לוֹ בַמֶה לְפַרְנֵס אִשָּה וִילָדִים. זֶה עוֹמֵד וּבוֹכֶה עַל שֶנִתְחַיֵב חוֹבַת גָלוּת בִּגְלַל עֲלִילַת שָוְא, אֲשֶר שָׂמוּ לוֹ שוֹנְאָיו. הַלָה נֶאֲנָח עַל צָרוֹת רָעוֹת וְרַבּוֹת שֶבָּאוּ עָלָיו. כָּל שְאָר הָאֲנָשִים נֶאֱנָקִים אִיש אִיש מִמַכְאוֹבוֹ וּפִצְעֵי לְבָבוֹ. הַבַּיִת נִמְלָא אֲנָחוֹת וָבֶכִי, וְהָרַבִּי כְלֹא שוֹמֵעַ. לַעֲתִידוֹת צוֹפֶה הָרַבִּי עַתָּה, וְהָעֲתִידוֹת הָאֵלֶה מַה נוֹרָאוֹת הֵן! גְזֵרָה אַחֲרֵי גְזֵרָה יוֹצֵאת וְכָל אַחַת וְאַחַת מֵהֶן רָעָה מֵחֲבֶרְתָּהּ, וְהַגְאֻלָה רְחוֹקָה!
צוֹפֶה הָרַבִּי, צוֹפֶה וּמַבִּיט וּפָנָיו הוֹלְכִים וּמִשְתַּנִים, הוֹלְכִים וּמִתְעַקְמִים, כִּי גָדוֹל כְּאֵבוֹ מְאֹד מְאֹד. רָאוּ הַחֲסִידִים וְחֶרְדָתָם גָדְלָה מְאֹד.
פִּתְאֹם אוֹרוּ פְנֵי הָרַבִּי וְעֵינָיו הֵפִיקוּ שִׂמְחָה וְחָדְוָה. עוֹד רֶגַע, וְהִנֵה הוּא מוֹחֶה כָּף אֶל כָּף וּמְנַעֲנֵעַ בְּרֹאשוֹ, וְאֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו הוּא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, וְהַכֹּל בִּנְעִימָה, כְּיֹצֵא בְמָחוֹל וּמְרַקֵד לְקוֹל הַמְנַגְנִים בְּפֶה, אוֹ בִכְלֵי שִיר.
– קִרְאוּ לוֹ! הֲבִיאוּהוּ אֵלָי, הֲבִיאוּהוּ מְהֵרָה! – קָרָא פִּתְאֹם אֶל הָאֲנָשִים הַנִצָבִים עָלָיו.
– לְמִי נִקְרָא? אֶת מִי נָבִיא? – קָרְאוּ רָאשֵי הַחֲסִידִים וְתָמָהוּ.
– אֶל רְחוֹב פְּלוֹנִי לְכוּ וְאֶת הַיְהוּדִי הַמְרַקֵד שָם בַּחוּץ הָבִיאוּ, הָבִיאוּ חִיש, מַהֵר!
מְבֹהָלִים יָצְאוּ רָאֹשֵי הַחֲסִידִים אֶל הַמָקוֹם, אֲשֶר אָמַר הָרַבִּי, וְהִנֵה הֲמוֹן אֲנָשִים, נָשִים וִילָדִים עוֹמְדִים בְּמַעְגָל, וּבְתוֹךְ הַמַעְגָל מְנַגְנִים בִּכְלֵי שִיר וְלִפְנֵי הַמְנַגְנִים, אֲשֶר בְּיָדוֹ הָאַחַת שוֹט וּבַשְנִיָה – בִּקְבּוק גָדוֹל מָלֵא יַיִן שָׂרוּף וְהוּא מְפַזֵז וּמְכַרְכֵּר, וּמִדֵי רֶגַע בָּרֶגַע הוּא שוֹתֶה מִן הַבַּקְבּוּק נוֹתֵן מִמֶנוּ לַמְנַגְנִים, מֵנִיף אֶת שוֹטוֹ וְאֶת בַּקְבּוּקוֹ וּמוֹסִיף לִרְקֹד.
הְחֱזִיקוּ בוֹ הַחֲסִידִים וְאָמָרוּ:
– בֹּא אִתָּנוּ אֶל הָרַבִּי, בֹּא.
וְהִאישׁ סֵרַב:
– מַה לִי חֲסִידִים? מַה לִי רַבִּי?
וְכַאֲשֶר הִפְצִירוּ בוֹ הַחֲסִידִים, הִגִיש גַם אֶל פִּיהֶם אֶת הַבַּקְבּוּק וְקָרָא:
– שְתוּ וְשִמְחוּ גַם אַתֶּם, שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָה, שְתוּ וְשִׂמְחוּ, וּמַה לָכֶם וְלָרַבִּי?
וְהַָאִיש הוֹסִיף לְכַרְכֵּר וּלְפַזֵז, וּבְפַזְזוֹ קָרָא:
– הַכֹּל הָיָה מוֹכָן לַחֲתֻנָה… חֲתֻנָה שֶל יְתוֹמָה…רַק טַלִית חֲסֵרָה!… וּבִגְלַל טַלִית… לְבַיֵשׂ יְתוֹמָה אָמָרוּ! אֶת הֶחָתָן אָמְרוּ לָקַחַת וְלָלֶכֶת!…לֹא, לֹא! אֲנִי רְאוּבֵן הָעֶגְלוֹן חָי! לֹא אֶתֵּן, לֹא!…בַָּאתִי וְנָתַתִּי מָמוֹן לִקְנוֹת טַלִית!
נָתַתִּי!… הֵא גַם לָכֶם, מְנַגְנִים!…הֵא גַם לָכֶם מָמוֹן וּמַשְקֶה!…שִׂמְחוּ, שִׂישׂוּ בְשִׂמְחַת מִצְוָה!…
וְהִשְלִיך הָאִיש מַטְבֵּעוֹת אֶל הַמְנַגְנִים וְהִגִיש אֶל פִּיהֶם אֶת הַבַּקְבּוּק, וְאַחַר כַּךְ הִגִיש אֶת הַבַּקְבּוּק גַם אֶל פִּי הַחֲסִידִים וְקָרָא גַם אֲלֵיהֶם: – לְחַיִים! שְתוּ, שִׂישׂוּ וְשְׂמָחוּ.
שָתוּ גַם הַחֲסִידִים וְכַאֲשֶר רָאוּ, שְהָאִיש הוּא כְבָר שִכּוֹר, פִּתּוּ אוֹתוֹ, שֶיֵלֵךְ אִתָּם אֶל הָרַבִּי.
– שָם נִשְתֶּה, שָם נִשְׂמַח, שָם נִרְקֹד! הוֹ, נִרְקֹד! וְהָאִיש נִפְתָּה וּבְבִרְכַּיִם כּוֹשְלוֹת הָלַך אִתָּם אֶל הָרַבִּי וּבְלֶכְתּוֹ הוֹסִיף לִרְקֹד בְּאָחֲזוֹ בְיָדוֹ הָאַחַת שוֹט וּבַשֵנִית בַּקְבּוּק.
– שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ! – קָרָא הָאִיש בְּהִכָּנְסוֹ אֶל הָרַבִּי – שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ! הָבוּ יַיִן־שָׂרוּף, הָבוּ. כַּאֲשֶר אֲמַרְתֶּם! מָסַךְ הָרַבִּי לָאִיש כּוֹס גְדוֹלָה, הוֹשִיט אוֹתָהּ לוֹ, אַךְ לִפְנֵי תִתּוֹ אוֹתָהּ בְּיָדוֹ אָמַר לוֹ:
– הַיְהוֹדִים בַּגָלוּת, וְהַגָלוּת מָרָה מְאֹד, גְזֵרוֹת רָעוֹת וְנוֹרָאוֹת מִתְחוֹלְלוֹת וּבָאוֹת, וְאַתָּה בָרֶך נָא אוֹתָנוּ, בָּרֵךְ!
אֲבָל הָאִיש לֹא שָמַע אֶת דִבְרֵי הָרַבִּי. כָּל לִבּוֹ וּמֹחוֹ הָיוֹ מְלֵאִים אַךְ רַעְיוֹן אֶחָד: יְתוֹמָה עֲנִיָה מוּכָנָה לְהִנָשֵׂא לְאִיש, הַכֹּל כְּבָר הוּכַן לַחֲתֻנָה וּבִגְלַל טַלִית הָיְתָה כָל הַחֲתֻנָה עוֹמֶדֶת לְהִבָּטֵל, וְרַק הוּא הִצִיל בְּמָמוֹנוֹ אֶת הַיְתוֹמָה הָעֲנִיָה מִבּוּשָה וּכְִלִמָה וּבִגְלָלוֹ תִנָשֵׂא לְאִיש כְּכָל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל.
– בָּרֶךְ נָא, בָּרֵךְ! – הֵאִיץ בּוֹ הָרַבִּי.
– הַלְוַאי שֶבְּנוֹתֵיכֶן לֹֹא תִהְיֶינָה יְתוֹמוֹת, תִּזְכּוּ לְהַשִׂיא אוֹתָן בְּעַצְמְכֶם לַאֲנָשִים וּלְחַתְנֵיהֶן תִּתְּנוּ טַלִיתוֹת! – קָרָא הָאִיש וְחָטַף מִיַד הָרַבִּי אֶת כּוֹס יַיִן הַשָרוּף.
– זֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׂר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם כֻּלְכֶם! – קָרָא הָאִיש בַּהֲרִימוֹ אֶת הַשוֹט אֲשֶר בְּיָדוֹ – לְחַיִים! – לְחַיִים! – עָנוּ אַחֲרָיו כָּל הַנִמְצָאִים שָם.
וְהָרַבִּי שָב לוֹ אֶל כִּסְאוֹ וְנֶאֱנַח, וְשוּב הֵפִיקוּ פָנָיו צַעַר וּמַכְאוֹבִים.
– לֹֹא זָכִינוּ – אָמַר אֶל עַצְמוֹ – עֲדַיִן לֹא זָכִינוּ. כְּסָבוּר הָיִיתִי, שֶכְּבָר, כְּבָר בָּא הַקֵץ… בְּאָדָם זֶה הָיָה הַדָבָר תָּלוּי… הוּא שָׂמַח בְּשִׂמְחַת מִצְוָה גְדוֹלָה שֶעָשָׂה וְכָל הַפַּמַלְיָא שֶל מַעֲלָה שָׂמְחָה אִתּוֹ… הוּא רָקַד וְכָל הַמַלְאָכִים רָקְדוּ עִמוֹ… נִמְנוּ וְגָמְרוּ בַּפַּמַלְיָא שֶל מַעֲלָה: בִּרְכָתוֹ בִּשְעַת שִׂמְחָתוֹ תְקֻיַם… אִלְמָלֵי הָיָה מְבָרֵךְ אוֹתָנוּ, שֶבִּמְהֵרָה יָבֹא הַקֵץ לְגָלוּתֵנוּ!…
– בִּרְכַּת הֶדְיוֹט! – קָרָא הָרַבִּי בִּפְנוֹתוֹ אֶל חֲסִידָיו וַאֲנָחָה מָרָה הִתְפָּרְצָה מִפִּיו.