הִיא אָהֲבָה בָּנָנוֹת הִיא אָהֲבָה
קוֹקָה קוֹלָה הִיא אָהֲבָה עֲנָבִים הִיא
אָהֲבָה שׁוֹקוֹלָד הִיא הָיְתָה
יְפֵיפִיָּה, אָמַר רוֹפֵא הַנֶּפֶשׁ
עַל הַחוֹלָה שֶׁקָּשַׁר אוֹתָהּ
לַמִּטָּה עֶשֶׂר, עֶשְׂרִים
שָׁנָה. אֲנִי לֹא אָהַבְתִּי
בָּנָנוֹת לֹא אָהַבְתִּי קוֹקָה
קוֹלָה לֹא אָהַבְתִּי שׁוֹקוֹלָד, אוּלַי, כֵּן
עֲנָבִים, עַל יֹפִי
אֵין מְדַבְּרִים, אֲנִי קָשַׁרְתִּי אֶת עַצְמִי
בְּמוֹ יָדַי עִוֶּרֶת וְהֵטַחְתִּי אֶת
רֹאשׁ הַנַּעֲרָה, אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה
בְּחָזֵהוּ עֶשְׂרִים, שְׁלשִׁים,
אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּאַהֲבָה.