ביום שנולד בו נסים אלחנני, בארץ רוסיה, היו פרעות. במרתף, מוקפת ארגזים, שכבה אמו בציריה וילדה אותו למזל־טוב.
בשעת ה“ברית” שקטו הפרעות ונקרא שמו בישראל נסים, על שם אבי אמו ז"ל, ואגב רמז על הנס שנעשה, שהפורעים פסחו על המרתף והם נשארו בחיים.
ויגדל הילד והגיע לבר־מצוה. והוא מצוין בכשרונות וכבר הכין דרשה עמוקה ומפולפלת במסכתא עירובין, ליום הבר־מצוה. שוב היו פרועת בעירו. ובאותו מרתף שאמו התחבאה בשעת לידתו, התחבאו שוב. ובשכבו עם שאר בני הבית, מבלי להוציא הגה מפיהם, מוקפים ארגזים, חזר במוחו על הדרשה. ולאחר ששקטו הפרעות, והם ניצלו שוב בנס, נחוג יום הבר־מצוה ברוב פאר והדר ובהנאה מרובה מהדרשה, שאגב נוספו עליה חידושים מזהירים בשכבו במרתף בשעת הפרעות.
וכאשר גדל הנער ויהי לבחור גבר־קומה, ראשו כאילו מרחף בעולם אחר וחיוך קל מתרקם על שפתיו – יצא לעולם הגדול. ובעיר גדולה אחת התקין עצמו לבית־מדרש גבוה. ובפרוע פרעות בעיר הגדולה הזאת עמד על המשמר והגן על רובע היהודים. ובמוחו חזר על לימודיו. וכאשר התגברו הפורעים נאלץ להתחבא במרתפו של אחד־הבתים. שוב חזר על תורתו בשכבו במרתף בהחבא, התעמק בסוגיא חמורה שעתיד להיבחן בה.
וכאשר גדל האיש ועמד לסיים את ספרו בתורת המוסר והחברה, והפרעות באוקראינה לא פסחו על עיר ועיירה. והוא נרדף ונמלט מעיר לעיר, מפרעות לפרעות, ובכיסו כתב־היד של ספרו. וראשו המרחף כאילו בעולם אחר היה נתון למחשבותיו ולהרהוריו, ולשלמות עבודתו.
על פי נס נשאר בחיים ונתגלגל לאשכנז.
ושמו יצא בעולם. ספריו לתהילה בפי חכמים והשפעת מחשבותיו בתורת המוסר והחברה גדולה.
והאיש גבה־קומה וראשו כאילו מרחף בעולם אחר, ומעולם אחר החיוך הקל המרחף ונח על שפתיו.
ויקם באשכנז מושל רשע ועריץ. ירד חושך על ארץ אשכנז וגזרות קשות ורעות על ישראל ועל קניני רוחו. את ספריו שרפו והוא ניצל בנס וברח.
ויבוא לארץ־ישראל.
השמים הגבוהים והטהורים, הלילות הבהירים, ההרים, העמקים והים הגדול – דמיו העתיקים הריחו את ריח מולדתם… מעין חדש של מחשבות התחיל מפכה בהוָיתו, אכן ידע האיש כי בא אל מולדתו, אל מקור מחצבתו. המוח מתרחב, הנשמה מתעלה.
וביום בהיר אחד התהלך האיש בחוצות ירושלים הקדושה, והוא תפוס מחשבותיו החדשות.
– פה… פה… בארצו ובמולדתו מחשבות חדשות תיולדנה. אור חדש…
– האדם יתעלה, יתרומם, יתנשא ויתגדל.
– כן… כן… האדם יתעלה, יתרומם ויתנשא ויתגדל…
בעוד הוא מתעמק בגדלותו של אדם, והנה לנגד עיניו ערבי.
עיניו עיני חיה טורפת ויד שחורה ומזוהמת כעיניו הטורפות תקעה סכין בלבו. ויפלח הלהב ויעבור דרך המחשבות.
הוא נפל לארץ עם הסכין התקוע בלבו.
ויקבר האיש בהר־הזיתים.
ובסתימת הגולל אמרו קדיש:
– יתגדל ויתקדש שמיה רבא…